כתובות דף מ. תוס' - בכיבוד אב לא מהני מחילה?

[מיללער]

ע"ד הגמ' באנוסה שאסורה על המאנס משום איסור לאו למה לא ידחה העשה של ולו תהי' לאשה את הלאו, ומתרצינן כיון דאי אמרה לא בעינא ליתא לעשה כלל.

הקשו בתו"י בד"ה אי אמרה, מיבמות דמצרכי' קרא דאין עשה דכיבוד אב דוחה שבת הא אי אמר האב לא בעינא פטר הבן מכיבוד? ותירצו "מכל מקום מיד כשצוה האב הוי עשה עליו לעשותו" ע"כ

האם כוונת דברי התוס' שאחר שצוהו האב לא מהני שיאמר לו אח"כ לא בעינא ומחילנא? או אולי כוונת התוס' כיון שבלבו לא מחל רק אומר לו כן בע"כ לא מהני?

האם יש חיוב על בן לכבד אביו אם אביו אומר לו בפירוש שאינו רוצה בכיבודו והבן יודע שבלב אביו ורצונו שיכבדו ולבו בל עמו?

כען זה ראיתי באגן הסהר שהגר"א גנחובסקי ז"ל חקר באם ציער חבירו וחבירו אינו מוחל לו בלב שלם אבל בדברים אומר לו שמחלו, אם אמרינן שעוונו מחול ודברים שבלב אינם דברים.

[מה שנכון נכון]

כונת תוספות שבכבוד או"א כל מהות העשה היא קיום רצונו של האב, וממילא זה שאם אמר האב שאינו רוצה אין הבן חייב אי"ז קולא בעשה כשהוא ישנו. משא"כ באמרה לא בעינא שבכוח זה לפוטרו מהעשה.

[אישי]

לכאורה כוונת תוס' דאחר שציוהו האב כבר חל העשה ושפיר ידחה הל"ת, ואף דאם ימחול האב יתבטל העשה, מ"מ השתא מיהת העשה במקומו עומד ומוחלט הוא, משא"כ באונס דהעשה תלוי ועומד אם תרצה או לא, וכל זמן שיכולה לומר שאינה רוצה, עדין לא חל עליו חיוב מוחלט לנושאה אלא הוא תלוי בספק, ולכן אין בכחו לדחות ל"ת מוחלט.

[מיללער]

לכאורה כוונת תוס' דאחר שציוהו האב כבר חל העשה ושפיר ידחה הל"ת, ואף דאם ימחול האב יתבטל העשה, מ"מ השתא מיהת העשה במקומו עומד ומוחלט הוא, משא"כ באונס דהעשה תלוי ועומד אם תרצה או לא, וכל זמן שיכולה לומר שאינה רוצה, עדין לא חל עליו חיוב מוחלט לנושאה אלא הוא תלוי בספק, ולכן אין בכחו לדחות ל"ת מוחלט.

תודה רבה

אחרי שכתבתי פה דיברתי עם ת"ח אחד וביאר לי הדבר כמו שכ' מעלתו, והצדק אתכם.