הגמרא דנה לגבי זהב אם הוא ככלים או ככספים לגבי שומא בכתובה, ולתרץ סתירה בזה מוקים רב אשי את דברי הברייתא שזהב דינה ככלים שהברייתא איירי "בממלא".
רש"י פי' שהכוונה לזהב שנידוק דק דק שקורין פלאל"א (עי' בהמתרגם שתיקנה לפלאט"א Flat פלא"ך באידיש ולפ"ז אין הכוונה לזהב הנידוק אלא לטסין רדודין של זהב).
והתוס' פירשו שהוא זהב הניטל מארץ מוצאו (בפשטות זהב שעדיין לא צירפה בכור ומלאה סוגים ואינה יוצאה בהוצאה כמו כספים).
והגאון היעב"ץ זצ"ל ציין עפירש"י שפירושו הוא כמו 'ממולאי' דלקמן פה. שרש"י פי' שם שהוא מלשון נכרת ( והיעב"ץ צירף לזה לשון הכ' באיוב י"ד יצא וימל, ולא ידענא למה הביא ממרחק לחמו הלא זה שורש של מילה של תורה וצ"ע. ולכה"פ דבריו ז"ל אינם מתאימים לפירושו להבדיל של המשכיל בהמתרגם ודו"ק).
ובערוך ערך ממלא לא הביא דברי גמרא דילן אבל הביא דברי המדרש בב"ר ר"מ אזל לממלא שמשמע שהוא שם מקום, וכן פי' הגמ' לקמן פה. שציין היעב"ץ שהוא שם מקום, ולכאורה לדבריו גם כאן פירושו כמו שם שהוא שם מקום.
שאלתי: לדברי התוס' מה לזה עם מילת 'ממלא'?