בעי רב פפא סוס לרכוב עליו וטבעת ליראות בו מהו. מבאר הר"ן כיון דהני אין הפעולה בגוף האוכל רק לקרב עצמו להמאכל אולי לא מיקרי הנאה המביאה לידי מאכל.
ואולי להלן במתני' כל דבר שאין עושין בו אוכל נפש אסור להשאיל למודר מאכל במקום שמשכירין כיוצא בו, ושם מפרש הר"ן טעם האיסור דכיון דמוחל לו דמי השכירות יקח מאכל בדמיו ומיקרי הנאה המביאה לידי מאכל, ע"כ. ולכאורה מה בין קירוב המאכל ע"י סוס לרכוב בו או ע"י המצאת דמים? הלא בשניהם אין הפעולה בגוף האוכל כדברי הר"ן.
ואולי יש להביא בזה דברי רש"י בפסחים כא: בסוגיא דחזקיה ור"א, לשיטת רב אבהו שלא יאכל כולל בין איסור אכילה ובין איסור הנאה, פירש"י שם בד"ה לא יאכל, מדקרינא לא יאכל (בציר"י) משמע לא יהא בו היתר 'המביא לידי שום אכילה' וסתם הנאות לידי אכילה הם באות 'שלוקח בדמים דבר מאכל'. עכ"ל
ומבואר מדבריו ז"ל שדמים נקראים כמו המאכל בעצמו, כיון שיכול להחליפו בדבר מאכל, יותר מכל שאר מיני אמצעים כמו סוס לרכוב או טבעת ליראות.
וצ"ל שסוס לרכוב עליו היינו במקום שאין משכירין כיוצא בזה דאל"ה הרי בזה גופא משתרשי ליה זוזי, וצ"ע בכ"ז
נדרים דף לג. מה נקרא הנאה המביאה לידי מאכל
מי מחובר
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 11 אורחים