פורום אוצר החכמה

תניא המודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו. ובגמ' מייתי עלה עובדא דצדקיהו שנשבע לנבוכדנצר באלקים שלא יגלה מה שראה אצלו, אח"כ "הוה קא מצטער צדקיהו בגופיה" ונשאל על שבועתו והסנהדרין התירו את השבועה שלא בפני נבוכנדנצר.

והביא הר"ן בשם התוס' ב' תירוצים למה אכן עברו הסנהדרין על האיסור של התרת השבועה שלא בפניו: א) כיון שהיה לו לצדקיהו צער ביותר ומתבטל ע"י ממלאכת שמים נחשב לדבר מצוה ולדבר מצוה מתירין אף שלא בפניו ב) כיון שהמלך ציוה להתירו הוי להו מצות המלך ונחשב לדבר מצוה לקיים ציווי המלך, ע"כ

א. מה היתה הצער של צדקיהו שלא יכול לגלות, עד כ"כ שבטל ממלאכת שמים?

ב. אם המלך מצוה לעבור על איסור דרבנן אכתי מיחשב מצוה לקיים דבריו?

לשאלה מה היה הצער של צדקיהו:
כתב המאירי, שהסנהדרין ראו שצדקיהו מצטער וממעט במלאכת שמים. שהיה סבור להבאיש את נבוכדנאצר בעיני האומות, עד שיעבירוהו ותתמעט מלכותו.