גימפעל כתב:מיללער כתב:גימפעל כתב:תוס' מסבירים שהדין שפטורה מיבום היא רק בסוטה ודאית דהיינו שזינתה בודאי, אך סוטה שאסורה בחליצה היא סוטה מספק דהיינו שקינא לה בעלה ואין יודע אם זינתה.
חס ושלום, סוטה מספק ג"כ אסורה ביבום ומחויבת בחליצה, סוטה ודאית אסורה ביבום ופטורה מחליצה
לערן איבער גימפעל
טעות הייתה בכתיבתי שכתבתי חליצה במקום יבום (מודגש בתוך הציטוט),
אך כמובן שכונת התוס' היא שהתורה פטרה סוטה מיבום ומחליצה היא רק בסוטה ודאית שזינתה בוודאות, אך סוטה מספק אסורה אכן ביבום אך אינה פטורה מחליצה, ובלשון תוס' 'אסורה ביבום ולא 'פטורה' מיבום,
בלמדי עוה"פ נתקשיתי עדיין ולסכם הקושיא, הנה יש ב' לימודים בדיני סוטה בחליצה ויבום
סוטה ודאית היינו שזינתה בוודאי (בב' עדים בלי קינוי וסתירה, או עד אחד אחר קינוי וסתירה) אסורה לבעלה, ואם לא גירשה ומת, לא חולצת ולא מתייבמת ואפי' צרתה אינה מתיבמת (לחד מ"ד ביבמות יא.) משום דטומאה כתיב בה כעריות.
סוטה ספק, היינו שנסתרה אחר קינוי ועדיין לא השקה אותה ומת בעלה, אומרת המשנה (סוטה ב.) דחולצת ולא מתייבמת, ועליה הביאו בגמ' בסוטה ה: פסוקים למה אינה מתייבמת, והגמ' מקשה דא"כ חליצה נמי לא תיבעי ומתרץ דכיוןן דאם איתיה לבעל היה צריך לגרשה כמו"כ היבם צריך לחלוץ.
והקשו בתוס' (סוטה שם ד"ה אילו איתיה) דהרי בסוטה ודאית ג"כ צריך הבעל לגרשה ואפ"ה פטורה מחליצה, ותירצו דשאני סוטה ודאית דאימעיט מפרשת 'יבום' משא"כ סוטה ספק אימעוט רק שאסורה על בעלה אבל לא כתיב בה טומאה כעריות, וע"ז יש לימוד שגם יבום אין בה.
ועל זה הקשיתי הרי יש דין של 'כל העולה ליבום עולה לחליצה' וא"כ אף שאימעיטא רק מדין יבום אבל יהי' פטור מלחלוץ מדין של כל העולה?
-
הלום ראיתי בקרן אורה שדן בזה עיי"ש