פורום אוצר החכמה

בגמ' עביד צריכותא על תלתא בבי דמתני' דלא חיישינן למיתה ועל הדין של מקריבין חטאת שנשלח ע"י שליח ואין חוששין שמא מת המשלח ונמצא שהיא חטאת שמתו בעליה ובל' הגמ' "אבל חטאת מספיקא לא ליעול חולין לעזרה, צריכא".

לכאורה, חטאת שמתו בעליה אין עליה שם חולין רק פסולי המוקדשין, ולמה קרא לה הגמ' חולין בעזרה? ומצאתי שהגר"י ענגל בגה"ש מעיר על זה וכ' שלאו דוקא הוא והביא ב' דוגמאות לזה בש"ס ובתוס'.

לכאורה, להקריב חולין בעזרה היא מחלוקת אם זה איסור דרבנן או דאורייתא, ובוודאי ספיקא דרבנן לקולא, וכל הצריכותא בגמ' הוא להמ"ד חולין בעזרה דאורייתא ונלמד מהקרא של ובשר בשדה טריפה.

להקריב חטאת שמתו בעליה הוא איסור של הלל"מ דהלכתא דלמיתה אזלא, מה הדין בספק של הלל"מ נידון כספיקא דאורייתא? או שמא זה איסור הכללי של הקרבת קדשים שנפסלו, יש איסור מה"ת כללי כזו?

למיטב זכרוני ספק הלל"מ זה מחלוקת רמב"ם ושא"ר

שמעתי שאחד האחרונים יישב עפ"י הסוגיא ב"ק קי: דפריך הגמ' אלא מעתה חטאת שמתו בעליה תיפוק לחולין דאדעתא דהכי לא אפרשה, אמרי חטאת שמתו בעליה הלכתא גמירי לה דלמיתה אזלא. ובצירוף דעת השיטמ"ק (במעילה/תמורה?) דבחטאת העוף לא נאמר דינא דחטאות המתות. א"כ שוב מדין מקח טעות הו"ל חולין בעזרה. ודוק היטב.

בדף נה. לגבי חטאת הגזולה אמר עולא שמעיקר הדין חטאת גזולה אינה מכפרת רק שלא יהי' הכהנים עצבין תקנו שיהא מכפרת.
ופי' רש"י שלא יהיו כהנים עצבים: שאכלו חולין שנשחטו בעזרה שאסורין.

אם עסקינן פה בגזלן שגזל 'חטאת' הרי לא איירי בחולין אלא בפסולי המוקדשין מדין חטאת שנשחטה שלא לשם בעלים, הרי לנו עוד דוגמא של פסוה"מ שנקרא חולין בעזרה.

אבל יש לומר שבפשטות מיירי שגזל בהמת חולין ואקדשה וא"כ לא פסול רק מדין חולין בעזרה.

מיללער כתב:בדף נה. לגבי חטאת הגזולה אמר עולא שמעיקר הדין חטאת גזולה אינה מכפרת רק שלא יהי' הכהנים עצבין תקנו שיהא מכפרת.
ופי' רש"י שלא יהיו כהנים עצבים: שאכלו חולין שנשחטו בעזרה שאסורין.

אם עסקינן פה בגזלן שגזל 'חטאת' הרי לא איירי בחולין אלא בפסולי המוקדשין מדין חטאת שנשחטה שלא לשם בעלים, הרי לנו עוד דוגמא של פסוה"מ שנקרא חולין בעזרה.

אבל יש לומר שבפשטות מיירי שגזל בהמת חולין ואקדשה וא"כ לא פסול רק מדין חולין בעזרה.

אני כותב בלי עיון כלל, ואם טעיתי אנא תקנני.
לכאורה על כרחך מיירי שגזל בהמת חולין ואח"כ הקדישה. שעל כן חכמים היו יכולים לתקן שתהא מכפרת. דהיינו מכח שיש ביד חכמים להפקיע ממון. אבל אי נימא שגזל חטאת, ונשחטה שלא לשמה, א"כ כיון דפסולה לאכילה מדאורייתא, איך מצו חכמים לתקן שתהא מכפרת?

יעויין תוס' שם שזה מגדר ביטול דבר מן התורה בשוא"ת

בברכה המשולשת כתב:יעויין תוס' שם שזה מגדר ביטול דבר מן התורה בשוא"ת

עיינתי בתוס' ולא מצאתי. אבל רש"י כתב כן.
אמנם בודאי רש"י לא נתכוון ליישב הא דאוכלין הכהנים חטאת פסולה שנשחטה שלא לשמה, אלא בא ליישב איך פטרוהו חכמים לגזלן זה מחטאת שחייב בה ואמרו שתהא כשרה. ועל זה תירץ דהוי שב ואל תעשה. אבל אכתי תיקשי והרי הכהנים אוכלים חטאת פסולה דהוי קום עשה. אלא ודאי מיירי שגזל חולין והקדיש לחטאת, דיש כח ביד חכמים להפקיע ממון.

א. אכן, נתחלף לי- ייש"כ.
ב. אני דיברתי על פטור הבעלים ולא על אכילת הכהנים.

בברכה המשולשת כתב:ב. אני דיברתי על פטור הבעלים ולא על אכילת הכהנים.

כמובן שהראיה שלי היתה מאכילת הכהנים ולא מפטור הבעלים.

פלתי כתב:

מיללער כתב:בדף נה. לגבי חטאת הגזולה אמר עולא שמעיקר הדין חטאת גזולה אינה מכפרת רק שלא יהי' הכהנים עצבין תקנו שיהא מכפרת.
ופי' רש"י שלא יהיו כהנים עצבים: שאכלו חולין שנשחטו בעזרה שאסורין.

אם עסקינן פה בגזלן שגזל 'חטאת' הרי לא איירי בחולין אלא בפסולי המוקדשין מדין חטאת שנשחטה שלא לשם בעלים, הרי לנו עוד דוגמא של פסוה"מ שנקרא חולין בעזרה.

אבל יש לומר שבפשטות מיירי שגזל בהמת חולין ואקדשה וא"כ לא פסול רק מדין חולין בעזרה.

אני כותב בלי עיון כלל, ואם טעיתי אנא תקנני.
לכאורה על כרחך מיירי שגזל בהמת חולין ואח"כ הקדישה. שעל כן חכמים היו יכולים לתקן שתהא מכפרת. דהיינו מכח שיש ביד חכמים להפקיע ממון. אבל אי נימא שגזל חטאת, ונשחטה שלא לשמה, א"כ כיון דפסולה לאכילה מדאורייתא, איך מצו חכמים לתקן שתהא מכפרת?

כבודו צודק, וגם ממה שבעמוד ב' מקשה הגמ' למה נקטו חטאת ולא עולה, ובעולה הדין הוא שהקרבן כשר כשנשחטה שלא לשמה.

כתבתי מה שכתבתי לפלפולא

בדין חטאת גזולה שמכפרת, מלבד השאלה של גזולה הרי יש גם הדין של מצוה הבאה בעבירה, אני ה' שונא גזל בעולה, גם על זה מהני הפקר בי"ד הפקר?

מיללער כתב:בדין חטאת גזולה שמכפרת, מלבד השאלה של גזולה הרי יש גם הדין של מצוה הבאה בעבירה, אני ה' שונא גזל בעולה, גם על זה מהני הפקר בי"ד הפקר?

מדוע שלא יועיל הפקר.
משל למה הדבר דומה, לאחד שנסע לקנות את חטאתו באוטו גזול, אבל את הבהמה קנה בכסף כשר.

מיללער כתב:.

להקריב חטאת שמתו בעליה הוא איסור של הלל"מ דהלכתא דלמיתה אזלא, מה הדין בספק של הלל"מ נידון כספיקא דאורייתא? או שמא זה איסור הכללי של הקרבת קדשים שנפסלו, יש איסור מה"ת כללי כזו?

בגמ' נזיר כה. נראה דלהקריב חטאת שמתו בעליה, מלבד ההלמ"מ דלמיתה אזלא, יש איסור עשה אם מקריבן ונלמד מהקרא של ועשית עולותיך הבשר והדם

מיללער כתב:בגמ' עביד צריכותא על תלתא בבי דמתני' דלא חיישינן למיתה ועל הדין של מקריבין חטאת שנשלח ע"י שליח ואין חוששין שמא מת המשלח ונמצא שהיא חטאת שמתו בעליה ובל' הגמ' "אבל חטאת מספיקא לא ליעול חולין לעזרה, צריכא".

לכאורה, חטאת שמתו בעליה אין עליה שם חולין רק פסולי המוקדשין, ולמה קרא לה הגמ' חולין בעזרה? ומצאתי שהגר"י ענגל בגה"ש מעיר על זה וכ' שלאו דוקא הוא והביא ב' דוגמאות לזה בש"ס ובתוס'.

לכאורה, להקריב חולין בעזרה היא מחלוקת אם זה איסור דרבנן או דאורייתא, ובוודאי ספיקא דרבנן לקולא, וכל הצריכותא בגמ' הוא להמ"ד חולין בעזרה דאורייתא ונלמד מהקרא של ובשר בשדה טריפה.

להקריב חטאת שמתו בעליה הוא איסור של הלל"מ דהלכתא דלמיתה אזלא, מה הדין בספק של הלל"מ נידון כספיקא דאורייתא? או שמא זה איסור הכללי של הקרבת קדשים שנפסלו, יש איסור מה"ת כללי כזו?

הפעם בלמדי דברי הגמ' מצאתי שהגרעק"א בחידושיו מתקשה בזה ונשאר בצלע"ג

מיללער כתב:

מיללער כתב:בגמ' עביד צריכותא על תלתא בבי דמתני' דלא חיישינן למיתה ועל הדין של מקריבין חטאת שנשלח ע"י שליח ואין חוששין שמא מת המשלח ונמצא שהיא חטאת שמתו בעליה ובל' הגמ' "אבל חטאת מספיקא לא ליעול חולין לעזרה, צריכא".

לכאורה, חטאת שמתו בעליה אין עליה שם חולין רק פסולי המוקדשין, ולמה קרא לה הגמ' חולין בעזרה? ומצאתי שהגר"י ענגל בגה"ש מעיר על זה וכ' שלאו דוקא הוא והביא ב' דוגמאות לזה בש"ס ובתוס'.

לכאורה, להקריב חולין בעזרה היא מחלוקת אם זה איסור דרבנן או דאורייתא, ובוודאי ספיקא דרבנן לקולא, וכל הצריכותא בגמ' הוא להמ"ד חולין בעזרה דאורייתא ונלמד מהקרא של ובשר בשדה טריפה.

להקריב חטאת שמתו בעליה הוא איסור של הלל"מ דהלכתא דלמיתה אזלא, מה הדין בספק של הלל"מ נידון כספיקא דאורייתא? או שמא זה איסור הכללי של הקרבת קדשים שנפסלו, יש איסור מה"ת כללי כזו?

הפעם בלמדי דברי הגמ' מצאתי שהגרעק"א בחידושיו מתקשה בזה ונשאר בצלע"ג

לחומר הקושיא שהשאיר את גאונו של עולם בצלע"ג, חשבתי לומר עפ"י דברי הגמ' המפורסמת במס' נדרים שחסידים הראשונים לא רצו להיכשל באיסור מעילה והקדישו את בהמתם רק סמוך ונראה לעזרה, א"כ אולי המשנה במס' גיטין 'השולח חטאתו ממדינת הים' מיירי בכה"ג שהמשלח לא הקדיש את בהמתו לחטאתו אלא מינה את השליח להקדישו סמוך לעזרה ולהקריבו לצורך חטאתו, וא"כ אם חוששין שהמשלח מת טרם שהקדישו נמצא שההקדש היתה בטעות והבהמה נקרבה בטעות 'כחולין בעזרה' ולא 'כחטאת שמתו בעליה' ומדויק היטב דברי הגמ'.

ואף לשיטת המהרי"ט דא"א לעשות שליח להקדיש, יכולים לומר שהקדישה הבעלים שההקדש תחול רק סמוך לעזרה, ואם אינו בחיים אז, הרי ההקדש אינו חל.

מה דעת החברים לפשט כזה?

מיללער כתב:אולי המשנה במס' גיטין 'השולח חטאתו ממדינת הים' מיירי בכה"ג שהמשלח לא הקדיש את בהמתו לחטאתו אלא מינה את השליח להקדישו סמוך לעזרה ולהקריבו לצורך חטאתו, וא"כ אם חוששין שהמשלח מת טרם שהקדישו נמצא שההקדש היתה בטעות והבהמה נקרבה בטעות 'כחולין בעזרה' ולא 'כחטאת שמתו בעליה' ומדויק היטב דברי הגמ'.

אי כדקאמרת, דקמ"ל דלא חיישינן שמא מת המשלח קודם ההקדשה, מאי איריא דתני 'השולח חטאתו', הלוא חשש זה שוה בכל הקרבנות כולם.
וכן מפרש רש"י במשנה שהמדובר בחשש 'שמא מתו בעליה ולמיתה אזלא'.

ביקורת תהיה כתב:

מיללער כתב:אולי המשנה במס' גיטין 'השולח חטאתו ממדינת הים' מיירי בכה"ג שהמשלח לא הקדיש את בהמתו לחטאתו אלא מינה את השליח להקדישו סמוך לעזרה ולהקריבו לצורך חטאתו, וא"כ אם חוששין שהמשלח מת טרם שהקדישו נמצא שההקדש היתה בטעות והבהמה נקרבה בטעות 'כחולין בעזרה' ולא 'כחטאת שמתו בעליה' ומדויק היטב דברי הגמ'.

אי כדקאמרת, דקמ"ל דלא חיישינן שמא מת המשלח קודם ההקדשה, מאי איריא דתני 'השולח חטאתו', הלוא חשש זה שוה בכל הקרבנות כולם.
וכן מפרש רש"י במשנה שהמדובר בחשש 'שמא מתו בעליה ולמיתה אזלא'.

נכון, חשבתי מזה, וכוונתי היתה שבוודאי עיקר החשש הוא לחטאת שמתו בעליה וכמ"ש רש"י בפי' המשנה, וכוונת הגמ' הוא בדרך את"ל, שאפי' לא הקדישה הבעלים אלא שלחוה להקדישה סמוך לעזרה עדיין לא יצאנו מידי חולין בעזרה, ודו"ק

מיללער כתב:שיטת מהרי"ט דא"א לעשות שליח להקדיש.

תם אומר: מה זאת?

ביקורת תהיה כתב:

מיללער כתב:שיטת מהרי"ט דא"א לעשות שליח להקדיש.

תם אומר: מה זאת?

עי' כאן בקטע ד"ה ותו:
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=174

מריה דאברהם! הלוא הדבר מפורש שיש שליחות בהקדשת קרבן, כגון מתניתין ד'האומר לעבדו צא ושחוט עלי את הפסח', וכגון 'אין הקינין מתפרשות אלא אי בלקיחת בעלים אי בעשיית כהן'.
ומאי שנא האומר לחבירו 'צא והקדש שורי' מהאומר לחבירו 'צא וקדש לי אשה'?

ביקורת תהיה כתב:מריה דאברהם! הלוא הדבר מפורש שיש שליחות בהקדשת קרבן, כגון מתניתין ד'האומר לעבדו צא ושחוט עלי את הפסח', וכגון 'אין הקינין מתפרשות אלא אי בלקיחת בעלים אי בעשיית כהן'.
ומאי שנא האומר לחבירו 'צא והקדש שורי' מהאומר לחבירו 'צא וקדש לי אשה'?

כל זה דנו האחרונים ואחרוני האחרונים בהרחבה גדולה, והוא הדיון בר"ן אי משוי שליח לבטל החמץ, וכן הדיון אי משוי שליח להפר נדרים (פרשת השבוע) או לבטל גט, והדברים ארוכים ועתיקים, הפוך בה והפוך בה.

מיללער כתב:
להקריב חטאת שמתו בעליה הוא איסור של הלל"מ דהלכתא דלמיתה אזלא, מה הדין בספק של הלל"מ נידון כספיקא דאורייתא? או שמא זה איסור הכללי של הקרבת קדשים שנפסלו, יש איסור מה"ת כללי כזו?

בברכה המשולשת כתב:למיטב זכרוני ספק הלל"מ זה מחלוקת רמב"ם ושא"ר

אשמח לקבל מראה מקום על המחלוקת הנ"ל.

זה עכשיו ראיתי בהגהות מצפה איתן עמ"ס הוריות דף ו. כתב דשמא בספק חטאת שמתו בעליה, כיון שאין איסורה מפורשת בתורה רק שהוא הלל"מ לכו"ע אין ספקה אסור מה"ת.

ויש לעיין על דבריו מהגמ' נזיר שהובא לעיל, דמה שחטאת שמתו בעליה אסור בהקרבה נלמד מקרא, ורק החלק דלמיתה אזלא הוא הלל"מ וצ"ע.