פורום אוצר החכמה

בב"ק י"ט ע"ב למטה, דבהמה בפתורא - היינו כאשר הלחם נמצא על השולחן, אין זה אורחיה, אף דלחם לבדו הוה אורחיה.
ומיד בהמשך [דף כ' ע"א] מצינו: "ההוא ברחא דחזא ליפתא אפומא דדנא סריך סליק אכלה לליפתא ותבריה לדנא חייביה רבא אליפתא ואדנא נזק שלם, מאי טעמא כיון דאורחיה למיכל ליפתא אורחיה נמי לסרוכי ולמסלק".
ולכאורה למה לא נאמר גם לגבי לחם שעל השולחן, דכיון דאורחיה דבהמה לאכול לחם, אזי גם אורחיה כשאוכלו מן השולחן?

ראיתי כעת בשוטנשטיין שהביאו מהרשב"א שהקשה כן, וכותב דלכן צריך לגרוס "בפתותא" ולא "בפתורא". בפתותא היינו פת יבשה ששורים אותה במים, שאין זה אורחיה של הבהמה לאכלה גם לא בשעת הדחק

הפלא ופלא כתב:ראיתי כעת בשוטנשטיין שהביאו מהרשב"א שהקשה כן, וכותב דלכן צריך לגרוס "בפתותא" ולא "בפתורא". בפתותא היינו פת יבשה ששורים אותה במים, שאין זה אורחיה של הבהמה לאכלה גם לא בשעת הדחק

זו גם גירסת רבינו חננאל

יש חילוק פשוט. עיין מרומי שדה ודוק'

אולי בפתורא הוא אכילה כשהוא עדיין על השולחן - מה שאינו כדרך. ואילו ליפתא, מדובר שכשרצתה להורידו ולאכלו נשבר החבית מחמת הסריכותא.

רבותיי כתב:אולי בפתורא הוא אכילה כשהוא עדיין על השולחן - מה שאינו כדרך. ואילו ליפתא, מדובר שכשרצתה להורידו ולאכלו נשבר החבית מחמת הסריכותא.

כפירוש הזה ראיתי באחד הספרים, איני זוכר איזה.

תודה לכולם.

אחד אמר לי שכמדומה לו שראה באיזהו מקומן דרק אצל עז אורחיה בכך ולא אצל כל הבהמות

כ"כ הפנ"י ונחל"ד