פורום אוצר החכמה

רש"י כל המקלקלין פטורין - לענין שבת:

חוץ מחובל ומבעיר - כדמפרש טעמא במס' שבת בפרק האורג מדאצטריך קרא למישרי מילה מכלל דשאר חובל חייב ומדאסר רחמנא שריפת בת כהן בשבת דמקלקל הוא מכלל דמקלקל בהבערה חייב כגון השורף כלי דמקלקל הוא:

לכאורה קשה, מדאיצטריך רחמנא לאסור שריפת בת כהן מכלל דשאר הבערה פטור וכמוש"כ רש"י בתחילת דבריו וצ"ע

שריפת בת כהן איצטריך למימר דאינו דוחה אף שהוא מצוה

ראיתי שכ"כ בספר אור החמה

התירוץ הוא פשוט למעיין דהרי ללא ב הפסוקים הדין היה שמקלקל פטור ממילא כשכתוב בתורה ששריפת בת כהן אסור נלמד מזה לכל מעביר שאסור אפילו שהוא מקלקל משא"כ במילה אי אפשר לומר שנלמד משם שפטור שא"כ לא היה צריך לכתוב כלל שפטור שהרי כל מקלקל פטור

עדיין אין זה מתרץ את הקושיא, כי מאן יימר שנילף לחיובא משריפת בת כהן לחייב מקלקל בהבערה, אולי נימא להיפך דמדאיצטריך לאסור שריפת בת כהן מכלל דכל מקלקל מותר, אבל במ"ש מתורץ היטב

מה שכתב הרב שברי לוחות לתרץ לקוצר שכלי לא הבנתי כלל אולי יפרש יותר דבריו
ובאור החמה תירץ תירוץ אחר לגמרי וז"ל וכן גבי הבערה לא מסתבר לפרש כונת התורה דבכל דוכתא לאו מלאכה היא ורק בשריפת בת כהן דמצוה היא בזה דוקא תאסור התורה ואיפכא מסתברא דאם מצוה אסר כ״ש דבר שברשות. עכ"ל ואולי לזה התכון המשורר
ועכ"פ מה שהקשה על מה שתרצתי אינו קושיא דכן דרך התורה ללמוד ממה מצינו כשאין פירכא ורק במילה שאין ללמוד להתיר שהרי בלאו הכי פטור שמקלקל הוא ומשם לומדים להיפך שהרי לשתוק קרא מינה אלא וודאי ששאר חובל חייב ודו'ק

הקושיא היתה, דנימא מדאיצטריך קרא לאסור שריפת בת כהן מכלל דשאר הבערה פטור, ע"ז כתבתי דאין זה קושיא כלל דלעולם מקלקל בהבערה חייב ואיצטריך קרא גבי שריפת בת כהן דלא נימא דמצוות שריפה דוחה איסור שבת, ופשוט הוא.
ואודות ההערה השניה, אכן צדקת ממני, וכן מפורש ברשב"א שבת
ומ"מ גם מה שכתבתי אמת הוא.

לשיטתך שזה קושיא שנלמד משריפת בת כהן ששאר העברה פטור (לשיטתי אינו קושיא שלכתחילה כשכתוב בתורה על דבר אחד שחייב לומדים לשאר דברים) לא תירצת כלום בדבריך
(מהם הדיבורים שלעולם העברה חייב זה גופא אנו דנים כאן לצערי איני מבין דבריך כלל)

לא כיתי להבין מה לא מובן כאן, דברים פשוטים וברורים

עיין תוס' הרא"ש שבת קו.