פורום אוצר החכמה

כבוד חברי הפורום

א) בבא קמא מב: ובניזקין לא אמר ר"ע והתניא הכה את האשה ויצאו ילדיה נותן נזק וצער לאשה ודמי ולדות לבעל אין הבעל נותן ליורשיו אין האשה נותן ליורשיה..

וברש"י אין האשה נותן ליורשיה - נזק וצער. עכ"ל
וצ"ע חדא מדוע צריך לפרש כן, הרי בגמרא מבואר כן להדיא ועוד קשה לי דאם יש צורך בפירושו הול"ל כן אצל בעל "אין הבעל נותן ליורשיו -דמי ולדות " דבעל נזכר קודם בגמרא.
(ואולי לפני רש"י היה הגירסא בעל קודם לאשה דומיא לתחילת הברייתא , אולם הערה ראשונה עדיין קשה)


ב)מד. שור באדם שעשה בו קטנים כגדולים
וברש"י שור קטן ההורג כשור גדול ההורג דהא שור בן יומו קרוי שור כו'
ותמוה לי דגם בלי הקרא לכאורה פשוט ששור קטן חייב דמ"ש שור קטן מתרנגול וכדומה...


ג)מד: במתני' שור האשה כו' ובגמרא ת"ר שור שור שבעה להביא שור האשה כו'
ועיין רש"י שור האשה-דלא תימא בעל השור כתיב לשון זכר ותוס' שור האשה -איצטריך לאתויי משום שנאמר כו'

ויל"ע מדוע כתבו דבריהם על הגמרא ולא על המשנה. ואפשר לומר דהנה עיין לשון הברייתא "להביא" והיינו שיש חידוש וצורך בדין זה ולכן לא כתבו חידושם עד לאחר שהגמרא מביא הברייתא ודוק' וכן משמע מלשון התוס' "איצטריך לאתויי" עיין שם.

לגבי אות ב'- שאר בע"ח נלמדים מהאמור על מעמד הר סיני ואילו שור בן יומו הוא ממשמעות לשון הכתוב עצמו