פורום אוצר החכמה

ידוע שיש במקרא וי"ו החיבור, וי"ו ההיפוך. וכן יש במשנה ובברייתא וי"ו במקום או.

בתלמוד שכיח מאוד וי"ו שהוא לשון קושיא, כגון ותיפוק לי', והאמרת, והא תניא, ודקארי לי' כו', ועוד.

לי ידוע רק על א' מבעלי הכללים שהזכיר זאת בדרך אגב. הוא ניהו בעל שו"ת חות יאיר בספרו מר קשישא (עמ' צד), שכ' לחלק בין לשון הלא דין הוא ללשון והלא דין הוא, דלשון והלא דין הוא "הוא ודאי בכל מקום קושיא למ"ל קרא כו', וכן וי"ו משמשת בלשון קושיא בלשון התוס' וא"ת, וקשה. גם בש"ס לשון והרי הוא קושיא בכל מקום כו'".

הנפק"מ בזה הוא רק להעמיד הגי' על דיוקה. לדוגמא בעלמא עי' שבת קכח: תיפוק לי' משום סחיטה, וברי"ף ושאר ראשונים וכן בכת"י איתא על נכון ותיפוק. ובמכות ח. א"ל רב אדא בר אהבה לרבא כל היכא דכתיב אשר דאי בעי הוא אלא מעתה כו'. ובכת"י איתא וכל היכא כו'.

מחכ''א שמעתי לפקפק שאין הדבר מוכרח,
ויתכן שזה סגנון הדיבור בש"ס לחבר עם הקודם (ובעצם הוא וי"ו החיבור), אף במקום שאין קושיא,
כמו שמצינו: והלכתא, ותו לא מידי.