קידושין ט. רב סמא בר רקתא אמר תגא דמלכא אינה מקודשת. ופירש"י בכתר המלך נשבע. והנה הרמב"ם ס"ל דאסור לישבע בדבר חוץ מבהקב"ה, עי' ספר המצוות (מ"ע ז), (וא"ש לגיר' הרי"ף תגא דמלכא אי שדי לה, ובר"ן בשם הר"ח אפי' נתן לה תגא דמלכא שהוא חשוב הרבה אינה מקודשת). וצ"ב דעת רש"י בזה.
וי"ל דרש"י מפרש דמלכא היינו מלך מלכי המלכים, וכוונתו למי שהתגא על ראשו כביכול, היינו הקב"ה, ועי' חגיגה (יג, ב) וקושר כתרים לקונו כו' דקאמר שם אתגא כו'.
ואין זה דוחק, דכבר אשכחן דקאמר רש"י בסתמא מלך, וכוונתו להקב"ה. עי' לדוגמא לקמן יג, ב ברש"י ד"ה דלאו מלוה, ובד"ה אבל בהך. וכן קאמר בכמ"ק גזירת מלך היא, עי' ע"ז (ד, ב). ועי' ברש"י פ' כי תשא (ל, כט) כי כן יסד המלך. וע"ע עירובין (סד, א) שתוי כל שיכול לדבר לפני המלך ובשפ"א שם. ועי' חגיגה (טז, ב) יצא לעבודת המלך, ובמותר חגיגה פי' דהיינו למלך מלכי המלכים.