פורום אוצר החכמה

רב אשי אמר אפי' תימא רבנן בעלי חיים חשיבי ולא בטלי ונמשוך ונקרב חד מינייהו ונימא כל דפריש מרובא פריש נמשוך הוה לה קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי אלא ניכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש אמר רבא גזירה שמא יבאו י' כהנים בבת אחת ויקרבו א"ל ההוא מרבנן לרבא אלא מעתה מגיסא אסירא משום שמא יבאו י' כהנים בבת אחת ויקחו בעשרה כהנים בבת אחת מי אפשר אלא אמר רבא משום קבוע.

לענ"ד, הקטע שציינתי בקו תחתון, יש הרבה מהראש' שלא גרסו אותו כלל.
הרשב"א בע"ז עד. וכן הריטב"א בכתובות טו. וכן בס' התרומה הל' או"ה סי' נא, מפלפלים האם כשרבא מתרץ "משום קבוע" הכוונה לכלל הידוע שכל קבוע כמע"מ דמי או לאו, (עי"ש בדבריהם חידושים גדולים), וגם כשהעתיקו את הגמ' השמיטו את הקטע הנ"ל, ולענ"ד כפי הנראה לא גרסי לה. ויש בזה נפק"מ טובא כמבו' למעיין. (אמנם עי' בתש' המיוחסות סי' קפא, דאף דגריס כלפנינו מ"מ פירש את ד' הגמ' שאינם שייכים לדין כל קבוע כמע"מ דמי, וכן התוס' בחולין צה. וצ"ע).

אינני מתמצא בבדיקת כת"י, אולי תוכלו לעזור.

כעת אני רואה שהרשב"א במקומות אחרים כן גורס בגמ' הזו את הכלל של "כל קבוע כמע"מ דמי", אלא דבלא"ה אין דבריו בשאר המקומות מתאימים לכאו' עם מש"כ בע"ז דע"ד וכנ"ל.

אבל הנה לדוג', ז"ל בתוה"ב "הרי אלו אסורין ואוסרין בכל מה שהן. אם לערלה - ערלה אם לכלאי הכרם - כלאי הכרם. והילכך חמץ בפסח כיון שהחמירו עליו לאסור במשהו אם נתערב יבש ביבש הכל אסור יבש כבלול ועוד דבחמץ בפסח דין הוא שיאסר כל תערובתו במשהו ואפילו ביבש שכל שאין לו שיעור אינו בטל לעולם לפי שהוא קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. וכמו שאמרו בשור הנסקל שנתערב בין השוורים שאפילו נתערב בריבוי כולן אסורין וכמו שכתבתי למעלה באיסורים שאינן בטלין", המעיין הישר מבחין כי רק לחמץ יש הגדרה של קבוע ולא לתרומה וכלאים, וא"כ ק' למה בהם לא נאמר "כל דפריש"? ובע"כ נצטרך לומר שישנו טעם מחודש לא ללכת אחרי הרוב בגוונא של תערובת, ולא רק מצד 'קבוע'. והדברים נפלאים ביותר.

עכ"פ ענין הגירסא חשוב לי מאד.