ב"ב נב: אטו "כל" הני דאמרינן לאו בני חזקה כו' חסורי מחסרא וכו'
ובפשטות הכוונה ב"כל" הני היינו נותן מתנה, ואחין שחלקו, והמחזיק בנכסי הגר.
אולם עיין הרשב"ם כאן ובתוספות נג. שהשמיטו גר וצ"ע.
ועיין לשון הנמוקי יוסף.
והנה עיין רד"ה אבל בחזקה כו' שבעל הקרקע מודה כו'
ולכאורה קשה דאם הכוונה בחזקה שיש עמה טענה היינו ערעור וכמו שכתב הרשב"ם לעיל א"כ הול"ל דחזקה שאין עמה טענה היינו דליכא ערעור ומדוע כתב שבעל הקרקע מודה, ועוד קשה דלפי פירושו קשה "מחזיק בנכסי הגר" דליכא ערעור אבל מ"מ ליכא הודאה וצע"ק
וע"ע ברשב"ם נד. ד"ה דשדא כו' והרי אכילת פירות דבנכסי חבירו קנה לענין חזקת שלש שנים להיות אכילת הפירות של שלש שנים עומדים במקום שטר ובנכסי הגר לא קנה כלומר "לגבי לקנות קרקע מיד" כדין קרקע שנקנית בכסף בשטר ובחזקה דנעל וגדר לא הויא חזקה.
ולכאורה משמע מדבריו שאכילת פירות שלש שנים מועיל אף בנכסי הגר. ועיין לקמן דף נז. וצע"ק