פורום אוצר החכמה

שמעתי מהרב יעקב עדס שיחי' בדברי הגמ' במסכת שבת דף ק"ג

"דתניא רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל אפילו לא כתב אלא ב' אותיות והן שם אחד חייב כגון שש תת רר גג חח. ור"ש היינו ת"ק, וכ"ת אלף אלף (ישעיהו מה, ה) דאאזרך איכא בינייהו, דת"ק סבר אלף אלף דאאזרך לא מיחייב ור"ש סבר כיון דאיתיה בגלטורי בעלמא חייב "

דהא דנקטה הגמ' מילת אא דאאזרך ולא שאר מילים דיש בהם אא (כגון וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה.) משום דהמילה הראשונה בתנ"ך לפי אלפא ביתא (כמו בספר טלפונים) זו מילת אאזרך ולכך נקטה הגמרא מילה זו, דהיא הראשונה...
עוד סיפר דישנה קורקונדנציה שהוציא יהודי בשם הרב בלום מירושלים דכתב את כל המילים בתנ"ך ע"פ הסדר הנ"ל. ושהגיע ספר זה לידי הגר"ח קניבסקי לא מש מתחת ידו במשך ימים ארוכים...

'אאזרך' היא מילה מיוחדת כיון שבמקרא הא' הכפולה הופכת לא' אחת. השווה ל'אבידה' בירמיה מו ח ו'אזין' באיוב לב יא.

עוד יש לישב בדרך פלפול

שאמנם 'אאר' קדם ל'אאזרך' במקרא, אבל קמ"ל איזה נפק"מ בזה,
דהתם איירי בבירור שי' ר' שמעון, דבתחילה סברו להעמיד שיטתו - דמחייב אפי' ב'א א דאאזרך'
ונדחה צד זה, ואדרבה הוא מחמיר בגדרי המלאכה, ואינו חיב עד שישלים התיבה,
מעתה נפק"מ טובא, דאפי' הוסיף על ב' אותיות קיימות (א א) עוד ב' אותיות (ז ר) אינו חיב עד שישלים ויכתוב (ך)
אבל לת"ק חיב בכל ב' אותיות שהן משתי שמות (שתי אותיות שונות)

בפשטות נקט אאזרך כיון דאאר הוי לשון קללה ופשוט

שמואל דוד כתב:בפשטות נקט אאזרך כיון דאאר הוי לשון קללה ופשוט

מצינו עוד פסוקים דיש בהם אא, ואינם לשון קללה וכדו'
נביאים » ספר ישעיהו » פרק מח » פסוק ט "לְמַעַן שְׁמִי אַאֲרִיךְ אַפִּי וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ לְבִלְתִּי הַכְרִיתֶךָ."
נביאים » ספר מיכה » פרק ב » פסוק יב "אָסֹף אֶאֱסֹף יַעֲקֹב כֻּלָּךְ קַבֵּץ אֲקַבֵּץ שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל יַחַד אֲשִׂימֶנּוּ כְּצֹאן בָּצְרָה כְּעֵדֶר בְּתוֹךְ הַדָּבְרוֹ תְּהִימֶנָה מֵאָדָם."
כתובים » ספר איוב » פרק ו » פסוק יא "מַה כֹּחִי כִי אֲיַחֵל וּמַה קִּצִּי כִּי אַאֲרִיךְ נַפְשִׁי."
כתובים » ספר איוב » פרק ט » פסוק טז "אִם קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי לֹא אַאֲמִין כִּי יַאֲזִין קוֹלִי."
כתובים » ספר איוב » פרק טז » פסוק ה "אֲאַמִּצְכֶם בְּמוֹ פִי וְנִיד שְׂפָתַי יַחְשֹׂךְ."

מטעים כתב:

שמואל דוד כתב:בפשטות נקט אאזרך כיון דאאר הוי לשון קללה ופשוט

מצינו עוד פסוקים דיש בהם אא, ואינם לשון קללה וכדו'
נביאים » ספר ישעיהו » פרק מח » פסוק ט "לְמַעַן שְׁמִי אַאֲרִיךְ אַפִּי וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ לְבִלְתִּי הַכְרִיתֶךָ."
נביאים » ספר מיכה » פרק ב » פסוק יב "אָסֹף אֶאֱסֹף יַעֲקֹב כֻּלָּךְ קַבֵּץ אֲקַבֵּץ שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל יַחַד אֲשִׂימֶנּוּ כְּצֹאן בָּצְרָה כְּעֵדֶר בְּתוֹךְ הַדָּבְרוֹ תְּהִימֶנָה מֵאָדָם."
כתובים » ספר איוב » פרק ו » פסוק יא "מַה כֹּחִי כִי אֲיַחֵל וּמַה קִּצִּי כִּי אַאֲרִיךְ נַפְשִׁי."
כתובים » ספר איוב » פרק ט » פסוק טז "אִם קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי לֹא אַאֲמִין כִּי יַאֲזִין קוֹלִי."
כתובים » ספר איוב » פרק טז » פסוק ה "אֲאַמִּצְכֶם בְּמוֹ פִי וְנִיד שְׂפָתַי יַחְשֹׂךְ."

כמובן, אינה תשובה לתגובתו של שמואל דוד. בהנחה שלא השתמש במילה שהיא קללה, בחר את המילה הבאה ע"פ הסדר.

עיין פירוש שלחן הערוך על הערוך