להלכה, המבשל מיו"ט לחול אינו לוקה, הואיל ואי מקלעי ליה אורחים חזי להו.
התוס' בפסחים הק' דא"כ ביטלת כל מלאכות שבת, דחזי ליה אי מיקלע פקו"נ, ותירצו דפקו"נ לא שכיח.
(ולדבריהם, בבתי חולים ובשעת מגיפה וכד' דשכיח, יש היתר של הואיל מדאו').
ובהמשך הסוג' מבואר לשי' ר"ת שאין לוקים על חרישה בכלאים בקרקע הראויה לכיסוי הדם, "הואיל וחזי לכיסוי הדם".
ולשי' רשב"ם הכוונה שם לענין מלאכת שבת, לפטור משום הואיל ושייך דהויא מלאכה שאצל"ג.
ובראש' אין ביאור אחר, (באחרו' דוקא יש), אלא או ר"ת או רשב"ם.
לשי' ר"ת אין מלקות על לאו, בכל אופן שיכל להתגלגל שהוא ידחה ע"י עשה, כההיא דכיסוי הדם.
ולשי' רשב"ם כל מלאכות שבת שמצוי להיות בהם פטורא דאצל"ג, שייך בהם פטורא דהואיל.
זה לא רק הוא"מ, אלא כך נשאר בגמ'. (ורק המאירי שם כ' "אין הדברים באים בה בדקדוק").
וכל הסוגיא תמוהה ביותר, ואם מישהו מכיר פיתרון לתימה, יודיעני בדחיפות.