הודעהעל ידי שמואל דוד » ב' יוני 12, 2017 11:03 pm
א. עיין רבינו גרשום ובספר שערים מצויינים בהלכה. וע"ע בספר כלי גולה.
ב. אולי אם מת ועדיין לא נקבר אז אפשר שבאמת עדיין לא מת משא"כ לאחר שנקבר אז בודאי הוא מת ממש.. וצ"ע
וכתב לי חכם אחד שליט"א וז"ל באמת צ"ע. ואולי מתוך חומר הקושיא י"ל בדוחק דהנה עי' רמב"ם הל' אבל פ"ד ה"ה וז"ל, וכל המאמץ עיניו עם יציאת נפש הרי זה שופך דמים אלא ישהא מעט שמא נתעלף, ע"כ. ומשמע שמצוי שאע"פ שנראה לנו שאדם מת מ"מ אולי רק נתעלף. ואולי זה כונת הרשב"ם במ"ש אחרי שמת ונקבר כי אחרי שרק נראה לנו שהוא מת אולי באמת הוא חי וא"כ שפיר יכול לתת מתנה שהרי בריש מס' שמחות תניא הגוסס הרי הוא כחי לכל דבר, וכתבו תוס' קידושין עח: ד"ה לא דמשמע לכאו' מזה שגוסס יכול להקנות. ומסקנת תוס' שם דודאי גוסס דבריו קיימין רק מסתמא גוסס אינו יכול לדבר (עי' פנ"י משום דנטרפה דעתו), אבל אם היה מדבר פשיטא דדבריו קיימין, עיי"ש בתוס'.
וא"כ י"ל שזה כונת רשב"ם שרק אחרי שמת ונקבר אינו יכול ליתן, אבל אם רק נראה לנו שהוא מת אולי באמת הוא גוסס ואמר לתת מתנה לפלוני. והנה במס' שמחות ריש פ"ח איתא, יוצאין לבית הקברות ופוקדין על המתים עד ג' ימים וגו', מעשה שפקדו אחד וחיה עשרים וחמשה שנים ואח"כ מת, ע"כ. ומשמע שאפילו אחר הקבורה אדם יכול לחיות עכ"פ, אז ודאי אינו יכול לדבר ולתת מתנה, משא"כ לפני הקבורה עדיין יש חשש שהוא יכול לתת מתנה, לכן כתב רשב"ם שמת ונקבר. עכ"ל
שוב ראיתי בספר כלי גולה שהתספק במי שמת ואח"כ נעשה חי כו' עיין שם מש"כ בזה וצ"ע בכל זה.