הודעהעל ידי אבןטובה » ב' יוני 12, 2017 10:48 pm
תשובה: בבית יצחק יו"ד ח"ב סי' צג אות ו כ' דבעי הגבהה טפח אבל במשנה שכיר סי' קפג השיג עליו משלטי גבורים סוכה כ. מדפי הרי"ף בל' ריא"ז ד"ה המינים דכשהגביה ממקומן סגי. וכ"ה בהשלמה לשו"ע אדמוה"ז סי' תרנא סי"ח. ועי' רש"ש סוכה מב. ובס' קשות מיושב ח"ב עמוד סא מש"כ בזה. ובס' ברכת אהרן לר' אהרן לווין ז"ל עמ"ס ברכות מאמר צז. ובשו"ת התעוררות תשובה או"ח סי' תלט כ' דמל' הגמ' מדאגבהיה נפק בי' מ' דלא סגי במניעם ממקומם אלא דבעי הגבהה. מ"מ אפשר דבהגבהה כל דהו סגי ואח"כ דחה הראי' דגמ' שם מיירי ביו"ט ראשון של חג שחל להיות בשבת ושכח והוציא את הלולב מרה"י לרה"ר ע"כ פריך הא מדאגבהיה נפק ביה ונקט ל' הגבהה דהגביה אותו ממקומו להוציאו לחוץ אבל לא מוכרח דצריך דוקא הגבהה כדי לצאת מצות לולב. אבל בכפו"ת סוכה לט: ס"ל דבעי הגבהה ג' טפחים ועי' רש"ש שם. ובשו"ת חלקת יואב אבה"ע סי' יג בהערה כ' לת' קו' רע"א דהלא העקירה היתה לעשות מצוה וא"כ הוי טועה בדב"מ ואין כאן אלא הנחה באריסור בלא עקירה. עז"כ דלמצוה סגי בהגבהה כ"ש והוא הגביהה ג' טפחים ובזה ל"ה טעבדב"מ לכך חשיב מעביר ד"א ברה"ר בעקירה והנחה וכ' דמקו' רע"א יש להוכיח דהיה ס"ל דכדי לצאת חובת לולב צריך להגביה ג' טפחים ע"ש.
והנה לענין תנופת הלוים כ' הרבינו בחיי פ' בהעלותך ומגביהו מן הקרקע מעט והיה מניף אותו. משמע דסגי בכל שהו ולא בעינן שיעור ומעט מן הקרקע מספיק ועי' ס' זכותא דאברהם פוריסוב שנת תשע עמוד רצד