פורום אוצר החכמה

עד היכן לא ישנה אדם באכסניא שלו, רב אמר עד הכאה, ושמואל אמר עד שיפשלו לו כליו לאחוריו. בהכאה דידיה כולי עלמא לא פליגי, בהפשלת כליו לאחוריו כולי עלמא נמי לא פליגי, כי פליגי בהכאה דדביתהו, מר סבר כיון דלדידיה לא מצער ליה מאי נפקא ליה מינה, ומר סבר אתי לאיטרודי. וכל כך למה דאמר מר אכסנאי פוגם ונפגם.

א. זה לא מובא ברמב"ם ושו"ע. האם זה לא נוהג בזמנינו?
ב. וכי הכאת אשתו כלום היא? (וכעין שהק' מהרש"א שם).
ג. האם לא ראוי לפגום בשמו של האכסנאי הרע?

לענין הערה א, ראיתי כעת:



ולגבי הערה ב, ראיתי פסק של רב אחד על אשה המצטערת כשבעלה הולך לישן בסוכה, (כשהיא לפני לידה וכד'), ע"פ הגמ' כאן "כיון דלדידיה לא מצער ליה מאי נפקא ליה מינה", ודו"ק.

עושה חדשות כתב:וכי הכאת אשתו כלום היא? (וכעין שהק' מהרש"א שם).

זו קושיא אלימתא שקשה למצוא לה פשר. עכ"פ מי שצריך לתת שיעור בדף יומי לבעב"ת, טוב יעשה אם לא יפרש את הגמ' כרש"י וכרגמ"ה אלא כפירוש זה:

פרחי כהונה מסכת ערכין דף טז עמוד ב
שם עד היכן לא ישנה אדם וכו'. נראה פשוט דהיכא שאין הבעה"ב רוצה לאכסנו אצלו לא נאמרו שיעורים הללו אלא אפילו שלא אמר לו רק ברמז או אפילו שהוא מבין שאין רצון הבעה"ב להתאכסן אצלו יכול לשנות לאכסניא אחרת דאין זה מתקבל על השכל שילך אצלו בלתי רצונו רק דהכא איירי שאח"כ בעה"ב ניחם על מעשיו ובקש ממנו להתאכסן אצלו דעד הכאה או עד שיפשילו כליו ימחול על עלבונו מפני הפגם אבל אח"כ יכול לשנות ובזה ניחא קושית מהרש"א בסמוך דהיאך לא יחוש על הצער וביוש אשתו בצער דידיה הא אמרינן דחייב אדם לכבד אשתו יותר מגופו ע"ש דהכא איירי בניחם בעה"ב ובקש מחילה דבכה"ג אין שום קפידא וצער לאשתו אם יתאכסן שם בעלה והיא אינה מתאכסנת שם עמו אבל בהכאה דידיה גם שיבקש ממנו מחילה עכ"פ יש לו צער כשיתאכסן אצלו בעבור מה שעשה לו בפעם הראשונה אבל בהכאה דדביתהו לא יהיה לו מזה צער כיון שהיא אינה עמו שם והיא בעצמה אינה מקפדת עליו בזה.

עושה חדשות כתב:עד היכן לא ישנה אדם באכסניא שלו, רב אמר עד הכאה, ושמואל אמר עד שיפשלו לו כליו לאחוריו. בהכאה דידיה כולי עלמא לא פליגי, בהפשלת כליו לאחוריו כולי עלמא נמי לא פליגי, כי פליגי בהכאה דדביתהו, מר סבר כיון דלדידיה לא מצער ליה מאי נפקא ליה מינה, ומר סבר אתי לאיטרודי. וכל כך למה דאמר מר אכסנאי פוגם ונפגם.

א. זה לא מובא ברמב"ם ושו"ע. האם זה לא נוהג בזמנינו?
ב. וכי הכאת אשתו כלום היא? (וכעין שהק' מהרש"א שם).
ג. האם לא ראוי לפגום בשמו של האכסנאי הרע?

א. תלוי לפי הענין, ומשמע שבזמנם היה בזה פגם מאד גדול, משא"כ לפי הנהוג בזמנינו בדרך כלל אין בכך שום קפידא.
ב. לכאורה בזמנם היה יותר מקובל להכות נשים עבדים וקטנים ולא עשו מזה ענין.
ג. מסתבר שדברים כאלו היו מצויים והיה מתבקש שיסתדרו. מושגים כמו חמש כוכבים ושירות לקוחות וכדומה עדיין לא הומצאו.

ופרחי כהונה שם כתב:
שם עד היכן לא ישנה אדם וכו'. נראה פשוט דהיכא שאין הבעה"ב רוצה לאכסנו אצלו לא נאמרו שיעורים הללו אלא אפילו שלא אמר לו רק ברמז או אפילו שהוא מבין שאין רצון הבעה"ב להתאכסן אצלו יכול לשנות לאכסניא אחרת דאין זה מתקבל על השכל שילך אצלו בלתי רצונו רק דהכא איירי שאח"כ בעה"ב ניחם על מעשיו ובקש ממנו להתאכסן אצלו דעד הכאה או עד שיפשילו כליו ימחול על עלבונו מפני הפגם אבל אח"כ יכול לשנות ובזה ניחא קושית מהרש"א בסמוך דהיאך לא יחוש על הצער וביוש אשתו בצער דידיה הא אמרינן דחייב אדם לכבד אשתו יותר מגופו ע"ש דהכא איירי בניחם בעה"ב ובקש מחילה דבכה"ג אין שום קפידא וצער לאשתו אם יתאכסן שם בעלה והיא אינה מתאכסנת שם עמו אבל בהכאה דידיה גם שיבקש ממנו מחילה עכ"פ יש לו צער כשיתאכסן אצלו בעבור מה שעשה לו בפעם הראשונה אבל בהכאה דדביתהו לא יהיה לו מזה צער כיון שהיא אינה עמו שם והיא בעצמה אינה מקפדת עליו בזה.

יש ע"ז מאמר במעין לז, תשנ"ז, ד, 20 - 15 מר' אריה כרמל בשם עד היכן לא ישנה אדם מאכסניה שלו ע"ש.
המובא לעיל מר' גרוס נלקח כלשונו ממאמר הנ"ל, וצ"ע.

יבנה כתב:יש ע"ז מאמר במעין לז, תשנ"ז, ד, 20 - 15 מר' אריה כרמל בשם עד היכן לא ישנה אדם מאכסניה שלו ע"ש.
המובא לעיל מר' גרוס נלקח כלשונו ממאמר הנ"ל, וצ"ע.

לאחר העיון נראה ליישב ש'ר' גרוס' מציין בסוף הדברים את המקור (כדרכו בכל המובאות הרבות שבספריו).

פשוט דמיירי שאשתו מעדיפה לישאר באותו אכסניה על אף ההכאות שהיא מקבלת, וכל הנידון הוא האם בכ"ז עליו לצאת משום 'דאתי לאטרודי'.

נושא זה הועלה כבר פעם ע"י עקביה והיה על זה דיון ראה בהודעה של עקביה ובהמשך האשכול ויכוח על הנושא.
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=27704#p283760

עיין עץ יוסף, טל תורה, ונתיב ישר