סנהדרין צב ב - מתים שהחיה יחזקאל

[דעת נעימה]

ראשית, הנה דברי הגמרא:
"ומאן נינהו מתים שהחיה יחזקאל אמר רב אלו בני אפרים שמנו לקץ וטעו שנאמר (דברי הימים א ז, כ) ובני אפרים שותלח וברד בנו ותחת בנו ואלעדה בנו ותחת בנו וזבד בנו ושותלח בנו ועזר (ואלעזר) [ואלעד] והרגום אנשי גת הנולדים בארץ וגו' וכתיב (דברי הימים א ז, כב) ויתאבל אפרים אביהם ימים רבים ויבאו אחיו לנחמו ושמואל אמר אלו בני אדם שכפרו בתחיית המתים שנאמר (יחזקאל לז, יא) ויאמר אלי בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אומרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו ר' ירמיה בר אבא אמר אלו בני אדם שאין בהן לחלוחית של מצוה שנאמר (יחזקאל לז, ד) העצמות היבשות שמעו דבר ה' ר' יצחק נפחא אמר אלו בני אדם שחיפו את ההיכל כולו שקצים ורמשים שנאמר (יחזקאל ח, י) ואבוא ואראה והנה כל תבנית רמש ובהמה שקץ וכל גלולי בית ישראל מחוקה על הקיר סביב וגו' וכתיב התם (יחזקאל לז, ב) והעבירני עליהם סביב סביב ר' יוחנן אמר אלו מתים שבבקעת דורא וא"ר יוחנן מנהר אשל עד רבת בקעת דורא שבשעה שהגלה נבוכדנצר הרשע את ישראל היו בהן בחורים שהיו מגנין את החמה ביופיין והיו כשדיות רואות אותן ושופעות זבות אמרו לבעליהן ובעליהן למלך צוה המלך והרגום ועדיין היו שופעות זבות צוה המלך ורמסום"

כשלמדתי את הקטע ראיתי שלוש שיטות שונות כאן:
א. אלו שציפו לגאולה (בני אפרים) ונכשלו, זוכים לראות שתהיה גאולה.
ב. אלו שלא האמינו בגאולה או בתורה (בני אדם שכפרו בתחיית המתים או אלו שאין בהן לחלוחית של מצוה), רואים שתהיה גאולה. האם זו זכות?
ג. היופי שנחרב יקום לתחיה (דעת רבי יוחנן).

מספר עניינים שאשמח לבירור מתלמידי החכמים דבכאן:
1. אלו שלא האמינו בכך שתהיה גאולה, האם נבואת יחזקאל היא זכות בשבילם או מידה כנגד מידה?
2. רבי יוחנן עוסק ביופי שנחרב, רעיון זה הזכיר לי את רבי יוחנן ורבי אלעזר בברכות (ה ב):
"רבי אליעזר חלש על לגביה רבי יוחנן חזא דהוה קא גני בבית אפל גלייה לדרעיה ונפל נהורא חזייה דהוה קא בכי ר' אליעזר א"ל אמאי קא בכית אי משום תורה דלא אפשת שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים ואי משום מזוני לא כל אדם זוכה לשתי שלחנות ואי משום בני דין גרמא דעשיראה ביר א"ל להאי שופרא דבלי בעפרא קא בכינא א"ל על דא ודאי קא בכית ובכו תרוייהו אדהכי והכי א"ל חביבין עליך יסורין א"ל לא הן ולא שכרן א"ל הב לי ידך יהב ליה ידיה ואוקמיה."
א. האם ישנם עוד סוגיות או מדרשים העוסקים ביופי, רצוי עם רבי יוחנן, (מעבר למשנה בנדרים סו א, שם יתכן ומדובר באיסורי הנאה: "ומעשה באחד שנדר מבת אחותו הנייה והכניסוה לבית ר' ישמעאל וייפוה אמר לו ר' ישמעאל בני מזו נדרת אמר לו לאו והתירה ר' ישמעאל באותה שעה בכה ר' ישמעאל ואמר בנות ישראל נאות הן אלא שהעניות מנוולתן וכשמת ר' ישמעאל היו בנות ישראל נושאות קינה ואומרות בנות ישראל על ר' ישמעאל בכינה וכן הוא אומר בשאול (שמואל ב א, כד) בנות ישראל על שאול בכינה")האם זו שיטה של רבי יוחנן?
ב. מה החשיבות ביופי שקם לתחיה או נעלם?

תודה

[שייף נפיק]

מעשה דר' יוחנן וריש לקיש בפ' הפועלים בבבא מציעא, שא"ל ריש לקיש שופרך לנשי.
ומה שישב על שערי טבילה בברכות כ' כמדומה שיראו את יפיו ויהיה להם בנים יפים כמותו.
ר' יוחנן קרי למאניה מכבדותא.

[גחלת]

כמה וכמה מדרשים ובגמרא בגיטין על הפסוקים באיכה "בני ציון ... המסולאים בפז", שהיו מגנים החמה ביפים וכדומה.

ובמקורות שהזכיר הרב שייף נפיק, מוזכר גם דוגמת יפיו של רבי יוחנן ככוס עם גרגירי רימון וכו'.

[עקביה]

יופיו של רבי יוחנן עניין מיוחד היה בו, שהוא נשתייר מיפי בני ירושלים (ב"מ פד.), וזו הסיבה לצערו של רבי אלעזר בברכות, כדברי המהרש"א שם:

מהרש"א חידושי אגדות מסכת ברכות דף ה עמוד ב
להאי שופרא דבלי כו'. גם שהפליגו בפרק הפועלים בשופריה דר"י אינו דומה שבכו בשביל שופריה לחודיה ואפשר דנצטערו על זכרון חורבן ירושלים כדאמרינן שם דאר"י אנא אשתיירי משפירי ירושלים נמצא כשימות בלה השופרא מכל בני ירושלים בעפרא.

ויופיים של בני ירושלים היה כנראה מעלה מיוחדת שזכתה בה ירושלים, כמו שאמרו (קידושין מט:): עשרה קבים יופי ירדו לעולם, תשעה נטלה ירושלים. ואין הכוונה ליופי העיר ובנייניה אלא ליופיים של בניה, כפי שכל המידות הנזכרות בגמ' שם מתייחסות לאנשים עצמם.

[שייף נפיק]

עוד על יופי באבות פ"ו משנה ח' נוי ...נאה לצדיקים. ועיין שם הרוח חיים

[דעת נעימה]

תודה רבה על כל ההסברים הללו, אעיין שם.

"מאניה מכבדותיה" קשור ליופי או ייצוג?

הרב עקביה, הדיוק של האנשים נשמע דיוק מעניין שמעולם לא הבחנתי בו.

הרב שייף ונפיק, לגבי שופרך לנשי אלו דברי ריש לקיש, האם הוא בא למעט מדעת רבי יוחנן שהיופי נועד רק לנשים?

הרב גחלת, לכאורה זה אכן אותו עניין ממש.

[אותה אבקש]

אציין לירושלמי מסכת ע"ז דף י"ח ע"א פ"ג ה"א:
"כד דמך ר' יוחנן איתכפון איקוניא אמרין דלא הוות איקונין דכוותה".

[דעת נעימה]

אציין לירושלמי מסכת ע"ז דף י"ח ע"א פ"ג ה"א:
"כד דמך ר' יוחנן איתכפון איקוניא אמרין דלא הוות איקונין דכוותה".

תודה

אם כי מוכר גם מהבבלי שהיה יפה, החידוש כאן לכאורה הוא ביחודיות

[מיללער]

בענין המתים שהחיה יחזקאל יש דבר פלא בתוס' ב"מ ע: ד"ה תשיך, שיש בתרגום ירושלמי על 'והוה כד שלח פרעה' שמי שהלוה ברבית לא חיה בין המתים שהחיה יחזקאל, עיי"ש מה שדנו בה.

וכתב על זה המהרצ"ח בהגהותיו שחיפש ולא מצא תרגום כזה לא בתרגום ירושלמי על פרשת בשלח ולא בתרגום יונתן על יחזקאל - והביא מזה ראיה לדברי 'חכם אחד' שהיה להם לפני רש"י ותוס' תרגום ירושלמי על נביאים והיה מלא דרשות כמו התרגום ירושלמי עה"ת שלפנינו, וכן מביא רש"י במשנה סוף תענית מתרגום ירושלמי על חבקוק. עכת"ד

[בקרו טלה]

בענין המתים שהחיה יחזקאל יש דבר פלא

עי' תורה שבע''פ [רנא*]

תורה שלמה.png (68.33 KiB) נצפה 3078 פעמים

[מיללער]

בענין המתים שהחיה יחזקאל יש דבר פלא

עי' תורה שבע''פ [רנא*]

הפלא ופלא! יישר כח