פורום אוצר החכמה

רש"י ד"ה לא דכולי עלמא מותר ובהא פליגי מר סבר קורה "שתיקנו חכמים למבוי משום היכר" כו'

וכתב אח"כ בד"ה ומאן דאמר ארבעה קסבר קורה "המתרת במבוי טעמא משום מחיצה" כו'

וצ"ע מדוע האריך כ"כ הול"ל מר סבר קורה משום היכר ומר סבר קורה משום מחיצה כו' ועוד יש להעיר מדוע אצל קורה משום היכר כתב שתיקנו חכמים ואצל קורה משום מחיצה כתב המתרת במבוי, הלא דבר הוא וצ"ע

הלא פשיטא שמתאים למ"ד היכר הלשון שתיקנו חכמים במבוי בעלמא כדי שלא יבוא לטלטל, ולמ"ד משום מחיצה מתאים המתרת במבוי, כי היא מתורת היתר כמחיצה דינית.

אכן לדעת הרמב"ם לחי שהוא משום מחיצה הוא דאורייתא, אבל קורה שהיא משום היכר אינה אלא דרבנן (והוי כרמלית דאורייתא ורה"י דרבנן!).