ביצה טו. - שליחת מתנה ביום טוב. איפה אני טועה?
פורסם: א' ינואר 14, 2018 7:44 am
הגמרא בביצה טו., ״הכי קאמר, כל שנאותין ממנו בחול, משלחין אותו ביום טוב״.
רשב״א: לשלחו נמי היינו צורך גופו, שחבירו שמח ונהנה בדבר״
בית יוסף אורח חיים הקדמה לסימן ש״ח: ״דשרי לשדורי תפילין ביו״ט? וי״ל שלא התירו אלא מטעם שהוא נהנה בשילוחן. ומעתה, בשבת דליכא דין משלחין, אסור לטלטלן״.
מגן אברהם תקט״ז ה: ״אף ע״ג שעכשיו אין ראויין להנות מהם, מ״מ שמחה הוא לו שנהנה בשילוחן״.
היוצא לפי הגמרא ופוסקים, שביו״ט שיש דין שילוח, מותר לשלוח מתנות אף דבר שלא יכול להשתמש ביו״ט כגון תפילין. ונחלקו הראשונים והאחרונים אם דבר שאסור! בשימוש בשבת, מותר אף הוא לשלחו ביו״ט, ורק סנדל מסומר גזרו שלא. (וכן דבר שלא מוכן לשימושו). או שמותר רק דבר שלא נאסר לשימוש ביו״ט, אף אם אינו יכול להשתמש בו.
משנה ברורה תקט״ז י״ב: ״ואף על פי שאסור להוציא שום דבר ביו״ט כל שאינו צריך לו ואינו מוציאו אלא לצורך חול, כמו שיתבאר בסימן תקיח, מכל מקום כיון שהוא נהנה ושמח במה שמשלח דורונות לחבירו, הרי זה צורך שמחת יו״ט״.
הרי שהמשנה ברורה פוסק בהתאם לנ״ל, שמותר לשלח מתנות ביו״ט אם שמח בכך אף שלא לצורך יו״ט.
שמירת שבת כהלכתה כ״ט ל״א: אחרי הכותרת: ״מתנה וקנינים בשבת וביו״ט״:
״אסור ליתן מתנה בשבת וביו״ט, אלא אם כן יש בה צורך שבת או יו״ט או צורך מצוות היום כגון הנותן אתרוג וכו׳״.
כמקור, מובא משנה ברורה ש״ו ל״ג, הדן במתנה בשבת, ומביא היתר השווה לשבת וליו״ט שהוא צורך היום וצורך מצווה, אך לא דן בדינים המיוחדים ליו״ט כפי שעושה בסימן תקט״ז.
ולא ידעתי מדוע לא כתב ההיתר לשילוח מתנות ביו״ט אף אם אינם לצורך היום, כל עוד שהוא נהנה בשילוחם? (אפשר להכניס זאת ב״צורך היום״, אך לא חילק בין נתינה דשבת לנתינה דיו״ט.)?
רשב״א: לשלחו נמי היינו צורך גופו, שחבירו שמח ונהנה בדבר״
בית יוסף אורח חיים הקדמה לסימן ש״ח: ״דשרי לשדורי תפילין ביו״ט? וי״ל שלא התירו אלא מטעם שהוא נהנה בשילוחן. ומעתה, בשבת דליכא דין משלחין, אסור לטלטלן״.
מגן אברהם תקט״ז ה: ״אף ע״ג שעכשיו אין ראויין להנות מהם, מ״מ שמחה הוא לו שנהנה בשילוחן״.
היוצא לפי הגמרא ופוסקים, שביו״ט שיש דין שילוח, מותר לשלוח מתנות אף דבר שלא יכול להשתמש ביו״ט כגון תפילין. ונחלקו הראשונים והאחרונים אם דבר שאסור! בשימוש בשבת, מותר אף הוא לשלחו ביו״ט, ורק סנדל מסומר גזרו שלא. (וכן דבר שלא מוכן לשימושו). או שמותר רק דבר שלא נאסר לשימוש ביו״ט, אף אם אינו יכול להשתמש בו.
משנה ברורה תקט״ז י״ב: ״ואף על פי שאסור להוציא שום דבר ביו״ט כל שאינו צריך לו ואינו מוציאו אלא לצורך חול, כמו שיתבאר בסימן תקיח, מכל מקום כיון שהוא נהנה ושמח במה שמשלח דורונות לחבירו, הרי זה צורך שמחת יו״ט״.
הרי שהמשנה ברורה פוסק בהתאם לנ״ל, שמותר לשלח מתנות ביו״ט אם שמח בכך אף שלא לצורך יו״ט.
שמירת שבת כהלכתה כ״ט ל״א: אחרי הכותרת: ״מתנה וקנינים בשבת וביו״ט״:
״אסור ליתן מתנה בשבת וביו״ט, אלא אם כן יש בה צורך שבת או יו״ט או צורך מצוות היום כגון הנותן אתרוג וכו׳״.
כמקור, מובא משנה ברורה ש״ו ל״ג, הדן במתנה בשבת, ומביא היתר השווה לשבת וליו״ט שהוא צורך היום וצורך מצווה, אך לא דן בדינים המיוחדים ליו״ט כפי שעושה בסימן תקט״ז.
ולא ידעתי מדוע לא כתב ההיתר לשילוח מתנות ביו״ט אף אם אינם לצורך היום, כל עוד שהוא נהנה בשילוחם? (אפשר להכניס זאת ב״צורך היום״, אך לא חילק בין נתינה דשבת לנתינה דיו״ט.)?