ציונים ועיונים יקרים במסכת ע"ז
פורסם: ה' ינואר 18, 2018 8:50 pm
ג, א
בגמ', יבא דריוש ויעיד בדניאל שלא ביטל את התפלה.
כתב בספר אור שמח (הלכות תפילה ונשיאת כפים פ"א ה"ב), וז"ל,
ברש"י ד"ה שלא נחשד על הגזל - דכתיב מה מצאת מכל כלי ביתך אפי' סכין אפילו המנק אפילו מחט והחתן הדר בבית חמיו עשרים שנה כשיוצא אינו נוטל עמו כלי קטן ובני נח נצטוו על הגזל ויעקב קיים.
כתב בהגהות פורת יוסף וז"ל,
ויעוי' מהרש"א חידושי אגדות בבבא בתרא (צח, ב) בתוך דבריו בביאור מאמר בן סירא הכל שקלתי בכף מאזנים ולא מצאתי קל מסובין, וקל מסובין חתן הדר בבית חמיו, וקל מחתן אורח מכניס אורח וכו', וז"ל,
ויש להתעורר עוד, דבכל הדברים שנזכרו כאן כרוך בקיומם עמידה בנסיון של מסי"נ ממש, כמו נסיון אאע"ה בכבשן האש עם נמרוד, יוסף עם אשת פוטיפר, חנניה מישאל ועזריה שלא השתחוו לצלם בימי נבוכדנצר, דניאל שלא ביטל את התפלה עם דריוש, וקיום כלל המצוות ע"י ישראל בימי איוב וחבריו. ונראה מזה שהזהירות של חתן הדר בבית חמיו בממון חותנו היא כדוגמת נסיונות אלו.
ברש"י ד"ה ואליהו בן ברכאל - לא גרסינן דישראל הוה כדמפרשינן בבבא בתרא בהשותפין (דף טו:).
וכוונת רש"י להא דאמרינן בפרק השותפין שם, וליטעמיך, אליהוא בן ברכאל לאו מישראל הוה, והא כתיב ממשפחת רם, אלא אינבוי אינבי לאומות העולם. וכ"ה בתוס' שם ד"ה אליהוא.
וליישב הגירסא שלפנינו נראה דהנה בפר' וירא (כב, כא), כתיב, אֶת־ע֥וּץ בְּכֹר֖וֹ וְאֶת־בּ֣וּז אָחִ֑יו וְאֶת־קְמוּאֵ֖ל אֲבִ֥י אֲרָֽם. ובמדרש שכל טוב איתא דבוז הוא זקינו של אליהו בן ברכאל. וכן הוא ברלב"ג איוב (לב, א) שאליהוא היה ממשפחת איש אחד מזרע בוז שהיה שמו רם.
והדברים עולים בקנה אחד עם מה דאיתא בירושלמי סוטה (פ"ה ה"ו), דרש רבי עקיבה ויחר אף אליהוא בן ברכאל הבוזי ממשפחת רם, אליהוא זה בלעם בן ברכאל שבא לקלל את ישראל ובירכן ולא אבה יי' אלקיך לשמוע אל בלעם הבוזי שהיתה נבואתו בזויה נופל וגלוי עינים ממשפחת רם מן ארם ינחיני בלק.
וראה עוד בילקוט שמעוני (פרשת בלק רמז תשסו), ואמרו רבותינו כל נביאי אומות העולם מן מלכה עמדו שנאמר את עוץ בכורו זה איוב שנאמר איש היה בארץ עוץ איוב שמו, את בוז אחיו זה אליהוא בן ברכאל הבוזי.
וכן הובא פי' זה בדברי רש"י בפירושו לאיוב (א, א), דבר אחר עוץ זה איוב, בוז זה אליהוא בן ברכאל הבוזי והרי הוא שאמר איוב (איוב לא) ובוז משפחות יחתני, זה הוא ממשפחתי שמחתה דברי, והיינו דאמרי אינשי מיניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא. [וזהו למ"ד בב"ב שם דאיוב לא היה מישראל].
ויעויין בירושלמי בסוטה שם דעת ראב"ע שהיה מישראל, וזה יצחק בן ברכאל בן שבירכו האל שנאמר ויברכהו יי', הבוזי שביזה כל בתי עבודה זרה בשעה שנעקד על גבי המזבח, ממשפחת רם בן אברם.
ובזוה"ק (פרשת תרומה דף קסו עמוד א) איתא, אבל אליהוא דכתיב ביה ממשפחת רם אתערו דהא מזרעא דאברהם קאתא ושפיר, אבל אליהוא כהנא הוה ומזרעא דיחזקאל נביאה הוה כתיב הכא בן ברכאל הבוזי וכתיב התם יחזקאל בן בוזי הכהן.
בגמ', מצוה קלה יש לי וסוכה שמה... ואמאי קרי ליה מצוה קלה, משום דלית ביה חסרון כיס.
לכאורה צ"ב למה זה נחשב כמצוה 'זולה' כ"כ. ובאמת ראה בלשון רש"י (חולין קלב, ב), כגון אומרים לו עשה סוכה עשה לולב - שאין בהן חסרון כיס כולי האי.
ויעוי' בפני יהושע ריש סוכה (ב, א) שפירש דהיינו כיון דעיקר מצותה בדירת עראי, ורובא דעלמא עבדי לה עראי, וכל אחד עושה סוכתו בראש הגג כדאיתא הכא, והסכך מעלי תמרים ועלי זית כדכתיב בנחמיה (ח, טו). ובדומה לזה כתב בספר תורת המנחה (דרשה פג) דהיינו מפני שאדם יכול לעשותה מפסולת גורן ויקב.
ובספר עובר אורח להגאון האדר"ת (סי' קמה) ביאר דהיינו משום דכל ישראל יוצאים בסוכה אחת, א"כ לא מטי שוה פרוטה לכל אחד כדאמרינן בסוכה (כז, ב).
ועוד יש לומר לפי מה שכתב בתורת חיים, וז"ל, אף על גב דכמה מצות קלות איכא יש לומר שהוא יתברך רוצה ליתן להן מצוה אחת ששקולה ככל המצות לפי שהן רוצים לקבל שכר על כל המצות כישראל שהרי אמרו תנה לנו מראש ונעשנה משמע כל התורה כולה ומצות סוכה שקולה ככל המצות, כמו שיסד הפייט ביוצר דסוכות וה"ק מצוה קלה יש לי ששקולה ככל המצות וסוכה שמה כלומר אף על גב דכמה מצות יש לי ששקולות ככל המצות כגון שבת ומילה וציצית אלא שהן חמורות דשבת יש בה חסרון כיס כיון דיושב בטל ממלאכתו וכן ציצית לפי שתכלת דמים יקרים ויש בה טורח גדול לחזור אחריה ומילה יש בה צער גדול אבל סוכה שקולה וקלה לכו ועשו אותה.
וכלפי מצוות ששקולות כנגד כל התורה בודאי שסוכה הינה מצוה שאין בה כמעט חסרון כיס.
שם. וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא, שנאמר: ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו.
ביאר מהרש"א, וז"ל,
אולם ברש"י שכתב, ננתקה את מוסרותימו... כלומר ננתקה מצות סוכה שהטילו עלינו. נראה קצת שרק רישא דקרא מתפרש על מצות סוכה. וראה במדרש תהלים (בובר, מזמור ב), דבר אחר ננתקה את מוסרותימו. אלו שבע מצות [שנצטוו בני נח. ונשליכה ממנו עבותימו. אלו שלש מצות] שהן קולעין בהן, כגון סוכה ולולב, שהן נקראו עבות.
בגמ', יבא דריוש ויעיד בדניאל שלא ביטל את התפלה.
כתב בספר אור שמח (הלכות תפילה ונשיאת כפים פ"א ה"ב), וז"ל,
ובספר האמונות לרס"ג כתב במאמר ג' כו' השכל מחייב כו' לצוות לברואיו לעבדו והודות לו בעבור שבראם יעוי"ש, ולכן חשבו זה באגדה ריש עו"ג (ג, א) יבוא זה כו', דחשיב מצות שמצוין בני נח, ויבוא דריוש [ויעיד] על דניאל שלא ביטל את התפלה כו', דהיא מצוה ראשית דבר תורה ודוק. ולכן לא חשיב יבוא שר הסריסים ויעיד שלא נתגאל במשתה יינו, דזה הוי דברי סופרים, יעוין ודוק.
ברש"י ד"ה שלא נחשד על הגזל - דכתיב מה מצאת מכל כלי ביתך אפי' סכין אפילו המנק אפילו מחט והחתן הדר בבית חמיו עשרים שנה כשיוצא אינו נוטל עמו כלי קטן ובני נח נצטוו על הגזל ויעקב קיים.
כתב בהגהות פורת יוסף וז"ל,
לכאורה הוא מיותר. ואפ"ל משום דבכולהו שפיר מביא ראיה, מנמרוד שהפיל אברהם לכבשן ואעפ"כ לא עבד משא"כ מיעקב שלא גזל הא י"ל דלא היה נצרך לגזל, ע"כ הוצרך ז"ל לומר דחתן הדר בבית חמיו אי אפשר שלא יצטרך לאיזו כלי, וגם הוא מורה היתר שהוא חתנו, ואעפ"כ לא מצא בו לבן מכליו, א"כ ראיה גדולה היא שהרחיק את עצמו בתכלית ההרחקה.
ויעוי' מהרש"א חידושי אגדות בבבא בתרא (צח, ב) בתוך דבריו בביאור מאמר בן סירא הכל שקלתי בכף מאזנים ולא מצאתי קל מסובין, וקל מסובין חתן הדר בבית חמיו, וקל מחתן אורח מכניס אורח וכו', וז"ל,
ויעו"ש עוד בכל דבריו, ולפלא שלא ציין לדברי רש"י כאן.ואמר דקל ממנו חתן הדר בבית חמיו שהוא גוזל ממון חמיו ומורה לו היתר לעצמו כענין שנאמר ויברכני ה' בגללך והוא בעיניו צדיק כיעקב שנתברך בית לבן בעבורו ואמר קל מחתן אורח מכניס אורח כי האורח תמיד בבית בעל בית ונתברך הבעה"ב והוא תולה הברכות בעצמו כענין שאמרו ברות האיש אשר עשיתי עמו עמי אין כתיב כאן דיותר האורח עושה עם בעה"ב ממה שעושה הבעה"ב עם האורח והנה זה האורח מוסיף להכניס עוד אורחים וכו',
ויש להתעורר עוד, דבכל הדברים שנזכרו כאן כרוך בקיומם עמידה בנסיון של מסי"נ ממש, כמו נסיון אאע"ה בכבשן האש עם נמרוד, יוסף עם אשת פוטיפר, חנניה מישאל ועזריה שלא השתחוו לצלם בימי נבוכדנצר, דניאל שלא ביטל את התפלה עם דריוש, וקיום כלל המצוות ע"י ישראל בימי איוב וחבריו. ונראה מזה שהזהירות של חתן הדר בבית חמיו בממון חותנו היא כדוגמת נסיונות אלו.
ברש"י ד"ה ואליהו בן ברכאל - לא גרסינן דישראל הוה כדמפרשינן בבבא בתרא בהשותפין (דף טו:).
וכוונת רש"י להא דאמרינן בפרק השותפין שם, וליטעמיך, אליהוא בן ברכאל לאו מישראל הוה, והא כתיב ממשפחת רם, אלא אינבוי אינבי לאומות העולם. וכ"ה בתוס' שם ד"ה אליהוא.
וליישב הגירסא שלפנינו נראה דהנה בפר' וירא (כב, כא), כתיב, אֶת־ע֥וּץ בְּכֹר֖וֹ וְאֶת־בּ֣וּז אָחִ֑יו וְאֶת־קְמוּאֵ֖ל אֲבִ֥י אֲרָֽם. ובמדרש שכל טוב איתא דבוז הוא זקינו של אליהו בן ברכאל. וכן הוא ברלב"ג איוב (לב, א) שאליהוא היה ממשפחת איש אחד מזרע בוז שהיה שמו רם.
והדברים עולים בקנה אחד עם מה דאיתא בירושלמי סוטה (פ"ה ה"ו), דרש רבי עקיבה ויחר אף אליהוא בן ברכאל הבוזי ממשפחת רם, אליהוא זה בלעם בן ברכאל שבא לקלל את ישראל ובירכן ולא אבה יי' אלקיך לשמוע אל בלעם הבוזי שהיתה נבואתו בזויה נופל וגלוי עינים ממשפחת רם מן ארם ינחיני בלק.
וראה עוד בילקוט שמעוני (פרשת בלק רמז תשסו), ואמרו רבותינו כל נביאי אומות העולם מן מלכה עמדו שנאמר את עוץ בכורו זה איוב שנאמר איש היה בארץ עוץ איוב שמו, את בוז אחיו זה אליהוא בן ברכאל הבוזי.
וכן הובא פי' זה בדברי רש"י בפירושו לאיוב (א, א), דבר אחר עוץ זה איוב, בוז זה אליהוא בן ברכאל הבוזי והרי הוא שאמר איוב (איוב לא) ובוז משפחות יחתני, זה הוא ממשפחתי שמחתה דברי, והיינו דאמרי אינשי מיניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא. [וזהו למ"ד בב"ב שם דאיוב לא היה מישראל].
ויעויין בירושלמי בסוטה שם דעת ראב"ע שהיה מישראל, וזה יצחק בן ברכאל בן שבירכו האל שנאמר ויברכהו יי', הבוזי שביזה כל בתי עבודה זרה בשעה שנעקד על גבי המזבח, ממשפחת רם בן אברם.
ובזוה"ק (פרשת תרומה דף קסו עמוד א) איתא, אבל אליהוא דכתיב ביה ממשפחת רם אתערו דהא מזרעא דאברהם קאתא ושפיר, אבל אליהוא כהנא הוה ומזרעא דיחזקאל נביאה הוה כתיב הכא בן ברכאל הבוזי וכתיב התם יחזקאל בן בוזי הכהן.
בגמ', מצוה קלה יש לי וסוכה שמה... ואמאי קרי ליה מצוה קלה, משום דלית ביה חסרון כיס.
לכאורה צ"ב למה זה נחשב כמצוה 'זולה' כ"כ. ובאמת ראה בלשון רש"י (חולין קלב, ב), כגון אומרים לו עשה סוכה עשה לולב - שאין בהן חסרון כיס כולי האי.
ויעוי' בפני יהושע ריש סוכה (ב, א) שפירש דהיינו כיון דעיקר מצותה בדירת עראי, ורובא דעלמא עבדי לה עראי, וכל אחד עושה סוכתו בראש הגג כדאיתא הכא, והסכך מעלי תמרים ועלי זית כדכתיב בנחמיה (ח, טו). ובדומה לזה כתב בספר תורת המנחה (דרשה פג) דהיינו מפני שאדם יכול לעשותה מפסולת גורן ויקב.
ובספר עובר אורח להגאון האדר"ת (סי' קמה) ביאר דהיינו משום דכל ישראל יוצאים בסוכה אחת, א"כ לא מטי שוה פרוטה לכל אחד כדאמרינן בסוכה (כז, ב).
ועוד יש לומר לפי מה שכתב בתורת חיים, וז"ל, אף על גב דכמה מצות קלות איכא יש לומר שהוא יתברך רוצה ליתן להן מצוה אחת ששקולה ככל המצות לפי שהן רוצים לקבל שכר על כל המצות כישראל שהרי אמרו תנה לנו מראש ונעשנה משמע כל התורה כולה ומצות סוכה שקולה ככל המצות, כמו שיסד הפייט ביוצר דסוכות וה"ק מצוה קלה יש לי ששקולה ככל המצות וסוכה שמה כלומר אף על גב דכמה מצות יש לי ששקולות ככל המצות כגון שבת ומילה וציצית אלא שהן חמורות דשבת יש בה חסרון כיס כיון דיושב בטל ממלאכתו וכן ציצית לפי שתכלת דמים יקרים ויש בה טורח גדול לחזור אחריה ומילה יש בה צער גדול אבל סוכה שקולה וקלה לכו ועשו אותה.
וכלפי מצוות ששקולות כנגד כל התורה בודאי שסוכה הינה מצוה שאין בה כמעט חסרון כיס.
שם. וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא, שנאמר: ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו.
ביאר מהרש"א, וז"ל,
[ועי' בסוכה (יב, א) דמייתי להך קרא, וקאמר רב חסדא הדס שוטה לסוכה, ועץ עבות ללולב].פירוש הפסוק לפי זה ננתקה את מוסרותימו היינו דפנות הסוכה שדרכן לקשור במוסרות ונשליכה ממנו היינו מן הסוכה את עבותימו דהיינו עץ עבות שדרכן לסכך בהם כדכתיב בספר עזרא ועלי עץ עבות לעשות סוכה ככתוב וק"ל.
אולם ברש"י שכתב, ננתקה את מוסרותימו... כלומר ננתקה מצות סוכה שהטילו עלינו. נראה קצת שרק רישא דקרא מתפרש על מצות סוכה. וראה במדרש תהלים (בובר, מזמור ב), דבר אחר ננתקה את מוסרותימו. אלו שבע מצות [שנצטוו בני נח. ונשליכה ממנו עבותימו. אלו שלש מצות] שהן קולעין בהן, כגון סוכה ולולב, שהן נקראו עבות.