פורום אוצר החכמה

תוכן כתב:מנין לך ש'פחה' היא עם פ"א סגולה?

קאצ'קלה כתב:רעיון יפה, אבל אינו נראה נכון, כי בפשטות יש לפרשה היפך מ'סימא' של הסבתא.
כיון שה'סימא' הוא מטמון (חיובי), בהכרח שה'פאחא/פחחא/פחתא' צריך להורות על המובן ההפוך (שלילי), דוגמת שבר, ערום (בלי מטמון) וכיוצא, כדעת המפרשים. לא מסתבר שנקטו מלה שהיא בעצם מלה חיובית (המורה על שליט ומושל) ורק כאן היא מתפרשת לפי הענין במובן נגדי (שליט שצריכים לשמשו כרצונו).
[השווה בדומה לזה בקהלת רבה א ח: "לכו והתפללו על אותו האיש ועל אותה החמת שהיתה מלאה אבנים טובות ומרגליות אבל עכשיו מלאה פחמין". דברים הפוכים: אבנים טובות לעומת פחמים. ואין כוונתי לפרש 'פאחא' מלשון פחמין...]

גימפעל כתב:בביאורי החסידות לש"ס להרב יש"י חסידה יש פירוש על מאמר חז"ל זה ומקורו מ'ישמח ישראל' אשמח לדעת מ"מ מדוייק.

[ישמח ישראל] - מאורן של ישראל - פרשת בחוקותי
ואם מבן ששים שנה וגו' (כ"ז, ז') פירש"י כשמגיע לימי הזקנה האשה הקרובה להחשב כאיש וכו' דאמרי אינשי סבא בביתא פחא בביתא סבתא בביתא סימא בביתא וסימנא טבא בביתא עכ"ל, והוא מגמ' ערכין (י"ט.). והטעם לזה כי האשה אף שנתקללה בעצב תלדי בנים (בראשית ג', ט"ז) אבל משהזקינה לא שייך עוד עליה קללה זו, ולכן היא ברכה בבית, אבל האיש שנתקלל בזעת אפיך תאכל לחם (שם ג', י"ט) שייך עליו הקללה כל ימי חייו אף כשזקן

קאצ'קלה כתב:רעיון יפה, אבל אינו נראה נכון, כי בפשטות יש לפרשה היפך מ'סימא' של הסבתא.
כיון שה'סימא' הוא מטמון (חיובי), בהכרח שה'פאחא/פחחא/פחתא' צריך להורות על המובן ההפוך (שלילי), דוגמת שבר, ערום (בלי מטמון) וכיוצא, כדעת המפרשים. לא מסתבר שנקטו מלה שהיא בעצם מלה חיובית (המורה על שליט ומושל) ורק כאן היא מתפרשת לפי הענין במובן נגדי (שליט שצריכים לשמשו כרצונו).
[השווה בדומה לזה בקהלת רבה א ח: "לכו והתפללו על אותו האיש ועל אותה החמת שהיתה מלאה אבנים טובות ומרגליות אבל עכשיו מלאה פחמין". דברים הפוכים: אבנים טובות לעומת פחמים. ואין כוונתי לפרש 'פאחא' מלשון פחמין...]

.השוחט כתב:אי משום הא [כלומר לולא ההערה הלשונית שהעירו], לא איריא, דשפיר מאד יש לומר דזה גופא באו להנגיד. שניהם כביכול מסייעים בבית, אבל הסבא שתלטן, כמלך בגדוד, עוזר אבל חונק בשתלטנותו, יש מחיר כבד לעזרה שלו, ואילו הסבתא היא כמטמון. המטמון בארגז, כל הרוצה יבוא ויטול. דהיינו הסבתא כאילו אומרת, אני כאן עם כל חכמת חיי, אני שותקת ולא מתערבת, לכשתרצו להיעזר בי - הנני.

.השוחט כתב:אמר לי היום ידיד בשם רבו השפע חיים, שהסבא צריך לשבת בבית המדרש גם בזקנותו או בפרט אז, וכשהוא בבית זה גנאי, והאשה כבודה פנימה גם לעת זקנה [דסד"א דעיקר הקפידא בנעוריה דייקא], וכשהיא בבית היא משובחת.

פרדס יוסף ספר ויקרא
אם מבן ששים (כ"ז, ז). רש"י סבא בביתא כו', וי"ל בכבוד הזקנים באבות [פ"ג מ"י] שינה של שחרית ויין של צהרים ושיחת הילדים וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ מוציאין את האדם מן העולם, ובמדרש שמואל [אבות פ"ג מי"ד דף ר' ד"ה הרב] ימי נעורים היא השחרות ואז ישן ממצוות ומעשים טובים, וימי אמצעים צהרים ואז מתענג בתענוגי התבל ושותה יין לרוויה, ואם לא למד אז בזקנותו הוא מזקני עמי הארץ שאין בכוחו להתענג מחולשתו, וכל היום יושב ומספר בשיחות ילדים, זאת מוציאין את האדם בעל כרחו ריקם מן העולם ומאומה אין בידו להוליך עמו לקבר, עיין שם.
וזהו פירוש סבא בביתא ואין בידו לילך לבית המדרש כי הוא עם הארץ, אז פחא בביתא, אבל סבתא טוב שתהיה בבית, אמנם זקן שהולך ועושה בבית המדרש הוא מזקני תלמידי חכמים המוסיפין חכמה [עיין קינים פ"ג מ"ו], וכאן מדבר מסתם זקן שאינו חכם.