בגמרא גיטין ה: בר הדיא בעי לאתויי גיטא אתא לקמיה דרבי אחי דהוה ממונה אגיטי א"ל צריך אתה לעמוד על כל אות ואות אתא לקמיה דרבי אמי ור' אסי אמרי ליה לא צריכת וכי תימא אעביד לחומרא הנמצא אתה מוציא לעז על גיטין הראשונים.
לכאורה קשה על בר הדיא אחר שכבר פסק לו רב אחי שצריך לעמוד שם על כל אות ואות לראות שכל הגט נכתב ונחתם לשמה, איך שאל עוה"פ את רב אמי ורב אסי אותה השאלה, הלא קיימ"ל (עבוד"ז ז) הנשאל לחכם וטימא לא ישאל לחכם ויטהר, וכן קשה על רב אמי ורב אסי איך פסקו על שאלה שכבר נפסקה הדין, הלא אמרו חכמים חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר.
ומצאתי שהגאון מפלאצק בספרו גרש ירחים נתקשה בזה, ותירץ שאחרי שלא היה נהוג בכל הגיטין לעמוד על כל שורה ושורה, ואם יצא הקול שצריך לעמוד על כל שורה ושורה יהי' חשש לעז על הגיטין הראשונים, באופן כזה ליכא הדין של חכם שהורה ע"כ - וסברתו מדויק בדברי הגמ' שאחרי שר' אמי ור' אסי פסקו שא"צ לעמוד, הוסיפו וכי תימא אעביד לחומרא נמצא אתה מוציא לעז על גיטין הראשונים, דבזה רצו להורות למה הורו במקום שכבר הורה חכם ודפח"ח
אולם חשבתי לתרץ באופן אחר, עם דיוק בדברי רש"י על האתר, שפירש"י בד"ה אתא לקמיה דרבי אחי - באותה העיר שהיו כותבין אותו, ולכאורה מה רוצה רש"י להוסיף בזה שרב אחי היה בעיר שכתבו הגט, ומה זה משנה לגבי השאלה. אבל כד נדייק אולי רצה רש"י לתרץ את הקושיא שהקשינו, דהנה בגמ' להלן בדף ו. איתא, רב חנין מישתעי רב כהנא אייתי גיטא ולא ידענא אי מסורא לנהרדעא אי מנהרדעא לסורא אתא לקמיה דרב א"ל צריכנא למימר בפני נכתב ובפני נחתם או לא צריכנא אמר ליה לא צריכת.
ואיכא לדייק על דברי הגמ' ולא ידענא אי מסורא לנהרדעא או מנהרדעא לסורא ראשית מה זה משנה, ועוד לכאורה הרי השאלה באה לפני רב ורב הרי רב היה בסורא, ותירץ המהר"ם שיף וביתר ביאור החשק שלמה בהגהותיו, דהספק בגמרא הוא על מה נשאלה השאלה לרב, אי נשאל רב על כתיבת הגט והשליח שאל אם צריך להיות נוכח בעת כתיבת הגט כדי שיוכל לומר אח"כ בפ"נ ובפ"נ וא"כ היה גט שהובא מסורא לנהרדעא, או שהשאלה באה לפני רב בעת מסירת הגט והשליח שאל אם צריך לומר בפ"נ ובפ"נ א"כ היה גט שבא מנהרדעא לסורא.
וביאר החשק שלמה הנפק"מ, דאם היה השאלה בשעת כתיבה אז השאלה הוא על הלכתחלה, ואם רב פסק שא"צ נמצא שאף לכתחלה א"צ לומר בפ"נ, אבל אם השאלה היתה בשעת מסירת הגט, נמצא שהשאלה היא רק בדיעבד אחרי השליח לא ראה את כתיבת הגט, וא"כ אף אם רב הורה שא"צ לומר בפ"נ איכא למימר שזה דוקא בידעבד, אבל לכתחלה אפשר שצ"ל לומר בפ"נ אף מסורא לנהרדעא ודו"ק
לפי"ז איכא למימר שבר הדיא שאל ב' שאלות, את רב אחי שאל על הלכתחלה בשעת כתיבת הגט, אם לכתחלה צריך השליח לראות את כתיבת כל הגט ממש, וע"ז הורה לו רב אחי שצריך, אבל כשבא לפני ר' אמי ור' אסי זה היתה בשעת מסירת הגט, והשאלה הוא על הבדיעבד אם לא ראה כל אות ואות אם סגי או לא, ועל זה עדיין לא היה לו הוראה ואין בזה דין של חכם שהורה, ועל זה הורו לו שבדיעבד כשר אף אם ראה רק חלק מהכתיבה - ועל בדיעבד שייך שפיר לומר דאם יפסלו בדיעבד יוצאי לעז על הגיטין הראשוני - ובזה אתי שפיר דיוקו של רש"י לפרש שרב אחי היה בשעת כתיבת הגט דוקא היינו שנשאל על לכתחלה וממילא אין זה אותה השאלה שנשאלו אח"כ רב אמי ורב אסי.