פורום אוצר החכמה

חולין צז.

עובדא הוה קמיה דר' יוחנן בכנישתא דמעון, בגדי שצלאו בחלבו, ואתו ושיילוה לרבי יוחנן.

לכאורה המעשה לא היה בבית הכנסת - שהרי אין שוחטים בו [מבי"ט ומובא במג"א סי' קנא] ונראה כ"ש שלא מבשלים בו.
אלא ר"י ישב אז בבית הכנסת [וכן כתבו בשוטנשטיין] ובאו לשואלו.
א"כ מהו הלשון - "עובדא הוה קמיה"?
ועוד מהו כפל הלשון - "עובדה הוה קמיה" - "ואתו ושיילוה" - אם המעשה היה לפניו מה באו לשאול אותו?

דקדוקי סופרים

ייש"כ, נפלא.

א"כ יוצא שהמעשה היה בביהכנ"ס - איך צלו בו?

חיימקה כתב:ייש"כ, נפלא.

א"כ יוצא שהמעשה היה בביהכנ"ס - איך צלו בו?

אני הקטן הבנתי שהצליה היתה בחוץ, ושאלו אותו שם (דהיינו שהעובדא היא מכלול המקרה)

כך מסתבר - אבל זה לא כתוב בלשון.

כנישתא אינו דוקא בית כנסת אלא גם שם לקיבוץ בני"א וכמו 'כנישתא חדא'

שייף נפיק כתב:כנישתא אינו דוקא בית כנסת אלא גם שם לקיבוץ בני"א וכמו 'כנישתא חדא'

אמת - אבל כנישתא דמעון - זה בית הכנסת שם.

בחיפוש בב"א נמצא שבג' מקומות בש"ס מוזכר מעשה עם ר"י בכנישתא דמעון.

שבת קלט.
עובדא הוה בבי כנישתא דמעון ביום טוב הסמוך לשבת, ולא ידענא אי מלפניה אי מלאחריה, ואתו לקמיה דרבי יוחנן.

יבמות סד:
עובדא הוה קמיה דר' יוחנן בכנישתא דמעון ביוה"כ שחל להיות בשבת, ומלה ראשונה ומת, שניה ומת, שלישית - באה לפניו, אמר לה: לכי ומולי.

בבא קמא צט:
עובדא הוה קמיה דרבי יוחנן בכנישתא דמעון, ואמר ליה: זיל אייתי ראיה דממחית לתרנגולים ואפטרך!

בכל אלו אין קושיא על הלשון.

כתבו התוספות במגילה כח ע"א:

והא דאמר בריש ערבי פסחים (פסחים קא ע"א) דאורחין אכלו ושתו בבי כנישתא, רוצה לומר בחדר הסמוכה לבית הכנסת.

בבראשית רבה ריש פרשה פ:

יוסי מעונאה תרגם בכנישתהון דמעונא.

כאן משמע שהכוונה לבית הכנסת ממש של בני מעון.

בברכה המשולשת כתב:

חיימקה כתב:ייש"כ, נפלא.

א"כ יוצא שהמעשה היה בביהכנ"ס - איך צלו בו?

אני הקטן הבנתי שהצליה היתה בחוץ, ושאלו אותו שם (דהיינו שהעובדא היא מכלול המקרה)

לכאורה כן, וכך הלשון בש"ס בכ"מ 'עובדא הוה בי מדרשא' כאשר מיירי בדינים שונים שבודאי לא קרו בבית המדרש [עיי' יבמות סה: ועוד הרבה].