פורום אוצר החכמה

הכי תנן ברכות ל"ד ב': 'אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא, שהיה מתפלל על החולים ואומר, זה חי וזה מת. אמרו לו, מנין אתה יודע. אמר להם, אם שגורה תפלתי בפי, יודע אני שהוא מקובל, ואם לאו, יודע אני שהוא מטורף'. וקשה, דמנין לו שאם אינה שגורה בפיו החולה מטורף הוא, דאפשר שאינה שגורה בפיו, שלא אסתייע מילתא להתפלל באופן נעלה, אבל מנין לו שהחולה מטורף.

כנראה שהוחזק בעצמו שכך הוא אצלו.

ועיין בעל הטורים במדבר יז,י.

האם הלשון "מקובל" או "מטורף" לא קאי על התפילה?

ישראליק כתב:האם הלשון "מקובל" או "מטורף" לא קאי על התפילה?

הול"ל היא מקובלת היא מטורפת.

ישראליק כתב:האם הלשון "מקובל" או "מטורף" לא קאי על התפילה?

גם אני חשבתי כן.

במחכ"ת הרבנים הגאונים דפה, נראה שנעלם מכם פירש"י [כמדו' ולא עיינתי כעת בפנים] ב' פירושים א. החולה ב. התפילה.
ואולי טעות בידי.

אותה אבקש כתב:במחכ"ת הרבנים הגאונים דפה, נראה שנעלם מכם פירש"י [כמדו' ולא עיינתי כעת בפנים] ב' פירושים א. החולה ב. התפילה.
ואולי טעות בידי.

אכן.

וז"ל רש"י:

שהוא מטורף - החולה לשון אחר [לשון] טורפין לו תפלתו בפניו כלומר התפלה שהתפללו עליו מטורפת וטרודה ממנו ואינה מקובלת

את שאלת הרב תוכן אני לא הבנתי.

אוצר החכמה כתב:את שאלת הרב תוכן אני לא הבנתי.

חשבתי שהסברתי את עצמי טוב, אבל אנסה שוב. קודם כל, ידעתי משני הפשטים לפני ששאלתי את השאלה, והבנתי משני הפשטים, שהכוונה מטורף בסופו של דבר, שהחולה ימות. ואיך שלא יהיה, בודאי זה הפשט, לפי מה שפירשו, דמטורף קאי על החולה. ושאלתי שאלה פשוטה, מנין לו שאם אין שגורה תפילתו בפיו, החולה מטורף, דילמא תפילת רחב"ד לא היתה שגורה בפיו, כי הוא היה עיף או לא היה לו מנוחת הנפש. אבל מנין לו שאם אין שגורה תפילתו בפיו, שהחולה מטורף.

זה בדיוק מה שאני לא הבנתי.
רחב"ד הוא לא אני ולא אתה. והוא יודע איך הוא מתפלל.

לשאלת השואל, האם לא לזה התכוונה הגמרא בשאלת 'מנא הני מילי?'
בברכות שם:

אמרו עליו על רבי חנינא וכו'. מנא הני מילי? אמר רבי יהושע בן לוי, דאמר קרא: בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו.

ובירושלמי פ"ה ה"ה:

אמר רבי יהושע בן לוי אם עשו שפתותיו של אדם תנובה יהא מבושר שנשמעה תפילתו מה טעם בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו.

ר' חנינא בן דוסא ידע שזה הסימן של 'בורא ניב' עשוי רק לו ולשכמותו, כמ"ש הצל"ח (כט ע"ב):

כי הא ודאי לאו כל אדם זוכה למה שזכה ר' חנינא בן דוסא שישגיחו מן השמים להודיעו תיכף אם נתקבלה תפלתו, ולשאר אינשי אין שגירת התפלה ראיה לטובה ולא ההיפוך לרעה.

אוצר החכמה כתב:זה בדיוק מה שאני לא הבנתי.
רחב"ד הוא לא אני ולא אתה. והוא יודע איך הוא מתפלל.

אז הוא יודע שהוא לא התפלל טוב, אבל איך הוא יודע שזה אומר שהלה הולך למות? אולי הלה רק אמור להיות חולה?

שבענו מטובך כתב:לשאלת השואל, האם לא לזה התכוונה הגמרא בשאלת 'מנא הני מילי?'
בברכות שם:

אמרו עליו על רבי חנינא וכו'. מנא הני מילי? אמר רבי יהושע בן לוי, דאמר קרא: בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו.

ובירושלמי פ"ה ה"ה:

אמר רבי יהושע בן לוי אם עשו שפתותיו של אדם תנובה יהא מבושר שנשמעה תפילתו מה טעם בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו.

ר' חנינא בן דוסא ידע שזה הסימן של 'בורא ניב' עשוי רק לו ולשכמותו, כמ"ש הצל"ח (כט ע"ב):

כי הא ודאי לאו כל אדם זוכה למה שזכה ר' חנינא בן דוסא שישגיחו מן השמים להודיעו תיכף אם נתקבלה תפלתו, ולשאר אינשי אין שגירת התפלה ראיה לטובה ולא ההיפוך לרעה.

מזה ידע רחב"ד שאם שגורה תפילתו, החולה ניצול. אבל מנין ידע ההיפך?