פורום אוצר החכמה

שם והני לאו בני כפרה נינהו, יעוי' ברש"י וברמב"ן, ונראה דהענין דכשם שאם העידו עליו שלא נטל את הלולב ועי"ז עמדו ב"ד לכופו לקנות לולב וליטלו, והוזמו, דאין לחייבם לשלם לו דמי לולב, ה"נ בכופר ובקרבן הרי עדותן שהוא חייב במצוה זו, ולא חשיבא עדות להוציא ממון.

בריטב"א כתב דכיון דבעיא דגמ' בב"ק מ' א' בחייבי כופר אי ממשכנין אותן לא איפשיטא קיי"ל דאין ממשכנין, ולפיכך אין לחייב עדים זוממין בכופר, ומבואר דאף בתביעת יורשי הניזק אין ממשכנין, ודלא כהרשב"א בב"ק שם, עוד הביא שם בשם ר"י דאי ממשכנין היינו דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני, ר"ל דאין נוטלין מנכסיו בע"כ, דכיון דכפרה הוא צריך שיהא לרצונו, ומינה נמי דאין כאן שעבוד נכסים כלפי יורשי הניזק, דחיוב המזיק רק כלפי שמיא, וכמ"ש תו' ב"ק מ"ג א' דבמת המזיק פטורין היורשים, דאין כפרה למתים. (ב"ק מ' א' מתוה"ד).