פורום אוצר החכמה

בגמרא זבחים (קטז:ב)
אמרו: בת י' שנים היתה [רחב הזונה] כשיצאו ישראל ממצרים, וזנתה מ' שנה שהיו ישראל במדבר, אחר נ' שנה נתגיירה, אמרה: יהא מחול לי בשכר חבל חלון ופשתים. כלומר ביקשה מחילה על אשר זינתה כל השנים.

ובאיילת השחר: יל"ע למה היתה צריכה מחילה, הרי היתה פנויה ועכו"ם אינם מוזהרים על הפנויה. (ולא תירץ כלום)

ואני נבוך בג' עניינים
א) מי יימר שלא היתה אשת איש
ב) והוא העיקר: כפי זכרוני אין אישות לנכרית, כי אם 'בעולת בעל', וזה שפיר איכא בפנויה זונה.
ג) מוזר לעצור ולדקדק על איזה 'סעיף' בשולחן ערוך עברה, כשאנו עסוקים במי שנקראת 'הזונה' בה"א הידיעה, היינו עיסוק יומם ולילה בפרטי התיעוב והניאוף, וכי באשת חיל עסקינן מפני שלא מצאנו על איזה סעיף קטן עברה?? אתמהה

א. מזה שלא ביקשה להציל את בעלה הפשטות היא שלא היתה אשת איש.
ב. אם נבעלת בזנות אינה אשת איש כמו שמשמע ברמב"ם.
ג. וודאי ע"פ הבנת העניין נקראת זונה אבל עדיין יש מקום לדון ע"פ הלכה ומצינו כאלה הרבה שדנו בפרטי ההלכה בדברים שבקל אפשר לבאר שהעיקר הוא העניין ודיוני הפר"ד דוגמה לדבר.

ג) מוזר לעצור ולדקדק

מוזר לכתוב מוזר על ספר שמצטטים ובפרט בדור שרבו הפריצים,ודוק

אני לא מבין מה הבעייה בדברי דודי צח. הוא שאל בדרך כבוד. למה אי אפשר לתמוה על הגרא"ל. להיפך מסתמא אין נחת רוח גדולה לו מזה שידונו בדבריו.

יעויין בס' חשוקי חמד בכורות ל, ב שמוסיף להקשות על מה שכ' מהרש"א בשם הילקוט בג' חטאתי בנדה בחלה ובהדלת הנר, והרי באלו ודאי לא היתה חייבת בגיותה, ויעו"ש באריכות ע"פ הגמ' ביבמות מח, ב שגרים נענשים על ששהו עצמם מלהיכנס תחת כנפי השכינה.

ועל עיקר קו' דידן הוו"א ש'זונה' היא בודאי אינה שייכת לאמונה וליחוד ה', וכן נראה מן הפס' ומן הגמרות שהתשובה שלה היתה בהכרת יחודו ית"ש שד' הוא הא' בשמים ממעל ועל הארץ מתחת.

מופקרת זה פחיתות צורת האדם. וזה שייך גם בעכו"ם.
ואולי ע"ד שכ' הרב נוטר הכרמים.

לא הבנתי את דברי הרב הנוטר והרב קו ירוק אתם עונים תירוצים על שאלת הגרא"ל או על שאלת דודי צח?

אוצר החכמה כתב:לא הבנתי את דברי הרב הנוטר והרב קו ירוק אתם עונים תירוצים על שאלת הגרא"ל או על שאלת דודי צח?

על שאלת הגראי"ל. [איני רואה בקושיא זו כזו ש'מעיקרא ליתא'].

שאלת דודי צח היא התשובה לקושיא.
זו שאלה, ותירוצה בצידה.

דודי צח כתב:ב) והוא העיקר: כפי זכרוני אין אישות לנכרית, כי אם 'בעולת בעל', וזה שפיר איכא בפנויה זונה.

ברור, שבעולת בעל זהו עניינו אשת איש, אלא שבעוד שאצל ישראל משעת קידושין נחשבת כאשת איש, בעכו"ם כל זמן שלא נכנסה לחופה ונבעלה אינה נחשבת כאשת איש. כמבואר בגמ' בסנהדרין.
אכן זה פשוט וברור, שלאחר שנכנסה לחופה ונבעלה דינה כאשת איש.
אלא שיש ברמב"ם ומקורו מהירושלמי, שבין האיש ובין האשה יכולים לגרש עצמם זה מזה.

ראה בגור אריה (בראשית פל"ח ט"ו)
אבל קשיא לי אדרבא למה רצה יהודה לדון אותה בשריפה (פסוק כד), אי משום שהיא בת כהן (רש"י שם) אין זה אלא בנערה המאורסה או בנשואה שזנתה תדון בשריפה (רש"י ויקרא כא, ט), אבל זאת היא פנויה, דאין יבמה שייך בבני נח, אף על גב דיהודה התחיל במצות ייבום - זהו למצוה, אבל שתהיה נדון על זה - לא אמרינן, ואם כן למה דנוה בשריפה, ויש לומר כמו שבני יעקב הרגו את שכם ואת חמור בשביל הזנות, שאמרו "כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה" (לעיל לד, ז) מפני שהאומות גדרו עצמן מן העריות משעה שבא המבול, הנה מפני זה דנוה במיתה משום הזנות, ודנוה בשריפה מפני שבת כהן היתה, וכמו שתמצא בת כהן שתדון בשריפה (ויקרא כא, ט), לכך תדון היא גם כן בשריפה מפני שהיתה בתו של שם (רש"י פסוק כד), והכל כך גזרו בית דין של שם דהאשה המזנה תדון במיתה, ואם היא בת כהן תהא בשריפה - כך גזרו, וכן מוכח בפרק אין מעמידין. ותימה על הרמב"ן דקאמר שהיה אותה מיתה מפני כבוד המלכות, ובהדיא איתא בפרק אין מעמידין (ע"ז לו ע"ב) דחייב אותה מיתה מפני שגזירת בית דין של שם שגזרו עליה, דקאמר 'זנות בית דין של שם גזרו שנאמר הוציאוה ותשרף', פירוש אחר המבול גזרו על הזנות, ולפיכך אמר יהודה "הוציאוה ותשרף".