פורום אוצר החכמה

בעירובין דף עו, ע"ב: "רבי יוחנן אמר כי דייני דקיסרי, ואמרי לה כרבנן דקיסרי". מדוע הטריחו עצמם חז"ל בדיוק זה כי בין כה לא גילו זכרם מי הם?

וכ"ה בסוכה ח, ב.

אולי מעלת ארץ ישראל יש בה להכריע באיזה מחלוקת מול דעות אחרות?

אני מקוה שהבנתי את השאלה כראוי (מאחר ולא הבנתי את תגובת הרב שייף נפיק).

מסתבר שהיתה קבוצת חכמים בקיסרי שהיו ידועים בכינוי "רבנן דקיסרי", וקבוצה אחרת בכינוי "דייני דקיסרי" (כשם שהיו 'אמוראי דפומבדיתא', 'דייני דפומבדיתא', 'סבי דפומבדיתא' ו'חריפי דפומבדיתא', ראה סנהדרין יז ע"ב). שמותיהם של חכמי קיסרי שבשתי הקבוצות היו ידועים לחז"ל (אולי לא לחכמי בבל, אבל ברור שידעו שמדובר בקבוצות שונות של חכמים), ועל כן העמידו חכמינו את הדברים על דיוקם: "רבי יוחנן אמר כי דייני דקיסרי, ואמרי לה כרבנן דקיסרי". לומר שלא ברור איזו קבוצה של חכמי קיסרי אמרה כן. ואין זה משנה, מה ש'לנו' לא ידועה זהותם של רבנן דקיסרי ודייני דקיסרי.

יש להוסיף, שמסתבר גם שהיה יותר מקיבוץ אחד של חכמים שהיו מכונים 'רבנן דקיסרי' (או דקיסרין), שכן נמצא כאן שר' יוחנן אמר בשמם, משמע שקדמו לר' יוחנן, או עכ"פ היו בני דורו, ואילו במקומות רבים מפורש ש'רבנן דקיסרי' אמרו בשם תלמידי ר' יוחנן או בשם תלמידי תלמידיו (ראה תולדות תנו"א). משמע שמדובר בכת אחרת של חכמים בדור מאוחר יותר.

יפה! כמו ''ההוא סבא'', שמוכח בכמה וכמה מקומות בש"ס שהוא מופיע בכמה דורות, ולכן אין מדובר באותו אחד. וכבר העירו תוס' חולין ו ע"א שהוא אליהו הנביא.

כוונתי היתה להעלות השערה שמא יש כח יותר להלכה בסברת חכמי ארץ ישראל משל חו"ל, ויל"ע.

הטריחו עצמם חכמים לומר 'רבנן דקיסרי' או 'דייני דקיסרי' כדי להודיענו
את החובה לדייק. לומר בדיוק ובדקדוק.
ומה טעם?
כדי לומר אמת.
הא ותו לא.
כי אמת היא אמת. ודיוק הוא דיוק. חובה על כולנו.

ר' ברי-ושמא: דבריך מקבלים הבנה יתירה, לפי ביאורו של ר' קאצ'קלה דעיל.
ר' שייף נפיק: גם רבנן דקיסרי וגם דייני דקיסרי הם חכמי א"י (שאלת פותח האשכול היתה: מאי נפקא לן מינה האם נקראו 'רבנן דקיסרי' או 'דייני דקיסרי'?).