פורום אוצר החכמה

גמרא פלאית וקשה כברזל!! ביבמות (דף קו, ע"א) שם מסופר סיפור מרטיט: "אמר ליה [אביי לרב פפא]: אבוך היכא? א"ל: במתא, אימך היכא? א"ל: במתא - יהיב בהו עיניה ושכיבן". רש"י שם: "אבוך היכא - כלומר כמדומה אני שיש לך אב ואם סמוכין לך לספק צרכיך לפיכך קא מחדדן שמעתיך.
ושכבו - אבוה ואימיה".

אין לי תשובה לשאלה עצמה.
אבל הכותרת צריכה עיון. אביי נתן עיניו בזה שהוריומ של ר"פ מספקים את צרכיו ולכן יכול לשאול שאלות מחודדות ובזה גרם להם למות. אין לכך כל קשר להיותו של אביי יתום

לפו"ר י"ל, שהרי אביי היה יתום כידוע, ועל כן כאשר רב פפא אמר דבר הלכה כדבעי, אמר לו שניכר שיש לו אב ואם שיספקו צרכיו, ויהיב ביה עיניה, הכוונה, שהסתכל עליו, והיה בהסתכלות זו עין רעה כדי להזיק.

בש"ס מתיבתא הובא בשם היעב"ץ כעי"ז.
אבל אני לא מוצא את היעב"ץ!

נשמח באם תוכל להביא תצלום מכך

חידושי יעב"ץ נדפסו בש"ס וגשל




מש"כ בעיני אביו צ"ל אביי

ראיתי מובא ע"פ דברי הגמ' הנ"ל אחד הטעמים שמי שהוריו בחיים יצא מבית הכנסת בעת הזכרת נשמות.

[לכאורה י"ל, שאצל אנשים כערכנו, מגושמים, התחושות הרוחניות כמו התפעלות ועין הרע פועלות פחות, כי עושות פחות רושם, הן ביחס לעצמנו [המחשבות רצוא ושוב] והן במשקלם הרוחני].

מצאנו בכמה מקומות בגמ', על עניין זה שרבנן! נתנו עיניהם.
עי' חגיגה ה: ב"ב יד.

רב כהנא הקשה קושיות על רבי יוחנן, וזה לא מצא להן מענה. הסתכל רבי יוחנן ברב כהנא וסבר שהוא מחייך חיוך ניצחון, חלשה דעתו ומיד מת רב כהנא. למחרת אמרו חכמים לרבי יוחנן שרב כהנא לא חייך, אלא זהו מראה פניו.
מה אשר אשם רב כהנא שחלשה דעתו של רבי יוחנן, הוא לא עשה כלום, כך הם תווי פניו - בגלל זה ימות?

טוב וחסד כתב:רב כהנא הקשה קושיות על רבי יוחנן, וזה לא מצא להן מענה. הסתכל רבי יוחנן ברב כהנא וסבר שהוא מחייך חיוך ניצחון, חלשה דעתו ומיד מת רב כהנא. למחרת אמרו חכמים לרבי יוחנן שרב כהנא לא חייך, אלא זהו מראה פניו.
מה אשר אשם רב כהנא שחלשה דעתו של רבי יוחנן, הוא לא עשה כלום, כך הם תווי פניו - בגלל זה ימות?

זו אחת הראיות שמביא ר' חיים שמואלביץ לכך שבין אדם לחברו זה אש. כלומר אש שורפת גם אם מי שנכנס אליה עשה את זה לגמרי שלא באשמתו.

לענ"ד ראיה זו צ"ע, שכן אפשר בהחלט להבין שחלישות דעתו של ר"י היא כמו חרב שפגעה בר"כ. גם לפי הבנה זו אין לכך קשר לאשמה.

כמו שכתב עקביה גם אני לא מבין את השאלה ומעולם לא תפסתי את דברי ר' חיים שמואלביץ.

את השאלה איני מבין כי הרי וודאי הקב"ה אין עוול במעשיו ורב כהנא שכיב כי כך נגזר דינו מחמת דברים אחרים או שהגיע זמנו (מחלוקת ר"ע ורבנן) ואולי כאן היה איזה חוסר זהירות מצדו שגם הוסיף ואולי לא. כמו בכל עניין כזה. ובדבר הזה זה באמת דומה למי שעלה בסולם ונשבר שהמשל הקדמוני מבאר כמובא ברש"י שהנהרג נהרג מנפילת הסולם אבל כך היה ראוי להיות.

ואת דברי הגרח"ש איני מבין כלל. אם הוא מתכוון לומר שקפידתו של כל אדם היא פועלת (אולי אבל מה הראיה לזה לא כל אחד הוא ר' יוחנן). אבל אם האמירה היא שהאדם נענש שלא כדין איך זה יכול להיות? זה היפך השכל והיפך מה שאנחנו רגילים לחשוב באמונתינו שהאי עלמא והטבע שלו הוא עלמא דשיקרא והסיבות המסובבות בו הם רק מה שנראה לעין אבל הסיבות האמיתיות לדברים הם גזירות הקב"ה וכולם אמת וצדק.