פורום אוצר החכמה

'מעשר שני אין שוקלין כנגדו דינרי זהב, ואפילו לחלל עליו מעשר שני אחר' (תוספתא מעשר שני ריש פרק א').
והטעם שאסור לעשות כן הוא 'גזירה שמא לא יכוין משקלותיו, וקא מפיק להו לחולין' (שבת כ"ב ב'), ופרש"י 'לא יכוין משקלותיו, שמא לא ימצאם טובים או ימצאם יתירים ויחוס עליהן ולא יחלל המעשר עליהן, ונמצא שביזה המעשר שלא לצורך. ומפיק להו לחולין. כלומר יניחם בחוליהן כמו שהן'.
היה פשוט לרש"י שכל הנידון הוא כלפי שימוש במעשר שני שלא לצורך, אבל באמת אין כאן שום חשש שיצא מעשר שני לחולין [וכמובן, שהרי סו"ס הוא מחלל, ומה לי שלא יהיה המשקל מכוון].

אמנם באוצר הגאונים (חלק הפירושים סי' מ"ח) הביאו דברי רב האי גאון שפירש את הגמרא כפשוטה -

ודבריו ז"ל פלא פלאים הם!
א. למה דוקא בדינרים של מעשר שני חוששים שיקח דינרים חסרים, וכי אם יקח דינרים של חולין יש לו יותר הסתברות שהם יהיו שלמים? למה שדווקא דינרי המעשר יהיו חסרים?
ב. איזו תבואת מעשר שני תצא לחולין? והלא מעשר שני שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל! וא"כ גם אם ישנו איזו חסרון, מ"מ כל המעשר שפיר מחולל.

לשאלה ב. לכאו' הוא בהמשך עם האמור אחריו, ור"ל שנמצא שמוציא לחולין מע"ש בזמן שאין דמים כנגדו. וכל' הרמב"ם מע"ש ג, יט "נמצא מוציא מעשר לחולין בפחות בדמיו". ואסור לכתחילה לעשות כן (דר"א שם).
לשאלה א. ראה בר"י קורקוס שם בדעת הרמב"ם "וחששת הפירות היא לפי שיבא לעשות מהם משקל והפירות תמיד הם הולכין וחסרין שמתייבשים או מרקיבים או עכברים אוכלין מהם, וזה כשיכוין משקל אלו הפירות וידע שמשקלם עשר ליטרין ישקול מכאן עד חדש כנגדן מעות לחלל עליהם מעשר שני, וכן יעשה תמיד, ולא ישים אל לבו שחסרו והפירות חסרין והוא שוקל תמיד כנגדן ונמצא מעשר יוציא לחולין בפחות מדמיו". אבל בפירות חולין ל"ח לזה, כי מסתמא לא ישהם זמ"ר, מאחר ועומדים לאכילה (דר"א ממרכה"מ).
אולי רה"ג סובר שחשש זה שייך בדינרי מע"ש המיוחדים לשקילה, שייחסרו מפגעי הזמן ולא ישים על לבו, משא"כ במטבעות חולין העומדים להוצאה (ואינם מיוחדים לשקילה אלא מסתמא לוקח בכל פעם דינרים אחרים), שאם היה נחסר משקלם היו מרגישים בזה העוסקים במשא ומתן או הממונים על המטבע, ובודקים שאין הדינרים פגומים.

א. כבר הקשה כן הרב 'לחם משנה' בהלכות חנוכה וז"ל:

ואם תאמר, מה לי מעות של מעשר שני מה לי מעות אחרים שאינן של מעשר שני. וי"ל, דאין הכי נמי, אלא לא נקט מעשר שני אלא משום מה שאמר ראשונה 'אין שוקלין כנגדו דינרי זהב', בכאן לא הוי טעמא אלא משום בזיון, ולא שייך דין זה אלא במעשר שני.

ב. כתב הרמב"ם בהלכות מעשר שני (פרק ג הלכה יט):

מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אֵין שׁוֹקְלִין כְּנֶגְדּוֹ אֲפִלּוּ דִינְרֵי זָהָב, וַאֲפִלּוּ לְחַלֵּל עֲלֵיהֶם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אַחֵר, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְכַוֵּן מִמֶּנּוּ מִשְׁקָלוֹת וְנִמְצְאוּ הַפֵּרוֹת חֲסֵרִים וְהוּא שׁוֹקֵל בָּהֶן מָעוֹת לְחַלֵּל עֲלֵיהֶם מַעֲשֵׂר אַחֵר, וְנִמְצָא מוֹצִיא מַעֲשֵׂר לְחֻלִּין בְּפָחוֹת מִדָּמָיו.

ואף כאן הכוונה: מפיק לחולין תבואת מעשר שני בפחות מדמיו.

תודתי לכם, רבותי היקרים.