פורום אוצר החכמה

מסופר על אותו מכשף שהיה מחטט בקברים. "כי מטא אמערתא דרב טובי בר מתנה תפשיה בדיקניה" - כאשר הגיע אותו מכשף למערת קבורתו של רב טובי בר מתנה, וניסה להפשיט מעליו את בגדיו, תפשו רב טובי בר מתנה לאותו מכשף בזקנו ולא הרפה.
בא אביי ידידו של של אותו גוי - ואמר לרב טובי בר מתנה: "במטותא מינך, שבקיה".
בשנה שלאחר מכן חזר ובא המכשף למערת הקבורה של רב טובי וניסה להפשיטו. שוב תפס אותו בזקנו. "אתא אביי לא שבקיה עד דאייתי מספרא וגזיא לדיקניה" - אבל הפעם לא עזב רבי טובי את זקנו של המכשף עד שאביי הוכרח להביא מספריים וחתך את זקנו של המכשף כדי לשחררו.
ראשית השאלה זועקת לה מה לגדול האמוראים הקדושים, עם אותו נבלה?
מדוע אביי בא לעזרתו, פעמיים??

אולי היה מקורב למלכות

אולי לקדש שם שמים?

ואולי הוא היה יהודי?

אם היה יהודי יותר גרוע..דינו מיתה (ואיך היה אוהבו של אביי כדפרשב"ם?)

כמו שקראנו רק השבת "מכשפה ל תחיה"

(משא"כ אם היה גוי שלא לכ"ע אסור)

אולי כדי ללמוד ממנו מעשה כשפים

יאיר כתב:אם היה יהודי יותר גרוע..דינו מיתה (ואיך היה אוהבו של אביי כדפרשב"ם?)

כמו שקראנו רק השבת "מכשפה ל תחיה"

(משא"כ אם היה גוי שלא לכ"ע אסור)

האם "מומר לתיאבון" לכישוף הוא מאלו ש"לא מורידין ולא מעלין"?
ובפרט יש לעיין לשיטת אביי עצמו.

הפסוק הוא רק לגבי ב"ד.

מלבד הנאמר עד כה, לא מוסבר מדוע בפעם השנייה שוב בא לעזרתו???

טוב וחסד כתב:מלבד הנאמר עד כה, לא מוסבר מדוע בפעם השנייה שוב בא לעזרתו???

בפעם השניה - המכשף הזה למד את הלקח!

כבר כתב הרשב"ם על־אתר:

אתא אביי כו'. בשביל שהי' הנכרי אוהבו:

ותו לא מידי.