פורום אוצר החכמה

עיין בזוהר פקודי רל"ז א' דפוס ראשון, וז"ל: 'אשר אין בה מום (במדבר י"ט ב'), דא מלכות יון דאינון קריבין לארחי מהימנותא', והריקאנטי הביא הדברים בפירוש במדבר שם. הזוהר חוזר על דברים אלו בזוהר חדש יתרו ס"ג ב': 'ונגה לו סביב (יחזקאל א' ד'), דא איהו מלכות יון דסחרא לון נוגה ולא בהו נגה דכתיב בהו סביב. בגין דלית בכל מלכוון דאינון קרבין לאורח מהימנותא כוותייהו'.
ברם, בדפוסים הבאים בפרשת פקודי או שהניחו בסוגריים או שמחקו לגמרי התיבות: 'דאינון קריבין לארחי מהימנותא'. ולא אדע מה עוול מצאו בתיבות אלו, ובפרט אחרי שנמצא כמותם גם בזוהר חדש, וגם הריקאנטי הביא לשון זה מהזוהר עצמו. האם ידוע משהו בנידון?

א. כלל זה יהיה נקוט בידך, בכל עת אשר תמצא משפט או מילה שמוסגרה בדפוסי הזהר הבאים, תבדוק בספר דרך אמת (ונציה תי"ח) המיוחס להאריז"ל ויו"ל ע"י הרמ"ז. שהוא מקור להרבה מאוד מן המיסגורים והמחיקות.
ואכן כאן במקום הדרך אמת מחק לגמרי מילות 'דאינון קריבין לארחי מהימנותא'.
ב. עי' באור יקר כרך י"א עמ' רי"א שלא גורס מילות אלו בזוהר. ועיין היטיב בפירושו שם שמפרש מילות "אשר אין בה מום" - שנזכרות בזהר לעיל שם, על עם ישראל, ולא על מלכות יון. וברור לפי"ז שלא שייך ואין טעם לגרוס את המשפט 'דאינון קריבין לארחי מהימנותא'.
ג. כנראה שביגלל דברי הזהר חדש שציינת, בדפוס קושטא תצ"ו (שהוא המקור הראשוני למיסגור), בחרו שלא למחוק לגמרי את המשפט - כפי שעשה הדרך אמת, אלא רק למסגרו.

תודה רבה על התשובה המפורטת. החכמתני!

כתבת:

מחצד חקלא כתב:ב. עי' באור יקר כרך י"א עמ' רי"א שלא גורס מילות אלו בזוהר. ועיין היטיב בפירושו שם שמפרש מילות "אשר אין בה מום" - שנזכרות בזהר לעיל שם, על עם ישראל, ולא על מלכות יון. וברור לפי"ז שלא שייך ואין טעם לגרוס את המשפט 'דאינון קריבין לארחי מהימנותא'.

אין הספר לפני, אבל לא הבנתי מה שכתבת, ש'אשר אין בה מום' איירי בעם ישראל, דז"ל הזוהר שם:

כללא דארבע מלכוון הות פרה, כמה דאת אמר (הושע ד טז) "כי כפרה סוררה סרר ישראל". "אדומה" - דא מלכות בבל, דכתיב (דניאל ב לח) "אנת הוא רישא די דהבא". "תמימה" - דא מלכות מדי. "אשר אין בה מום" - דא מלכות יון, (דאינון קריבין לארחי מהימנותא). "אשר לא עלה עליה עול" - דא מלכות אדום, דלא סליק עליה עול.

ונניח שארבע מלכיות אלו כלולות בישראל, אבל מכל מקום הזוהר מפרט כל ד' מלכיות אלו, וא"כ למה אי אפשר לפרש דמלכות יון קריבין לארחי מהימנותא. ואם הייתי רואה מה שכתוב, הייתי אולי מבין יותר. ואכיר טוב אם יהיה לכם זמן לפרט.

עוד שאלה: האם אפשר לומר שהאר"י הגיה בזוהר על פי פירושו של הרמ"ק. זאת אומרת, האם באמת מצאנו כתבי יד שחסרים תיבות אלו, או שמקורו של הגהה זו הוא בפרשנות הרמ"ק. הסיבה שאני שואל היא, שהרי הריקאנטי שהוא קרוב לזמנו ומקומו של התגלות הזוהר גורס קטע זה, וא"כ מסתבר מאד שכן היה בזוהר המקורי כשנגלה אורו.