ב"ק ד. עבד ואמה שהזיקו האדון פטור מלשלם - מה הדין בעבד קטן?
פורסם: א' מרץ 24, 2019 4:27 am
במס' ב"ק ד. עבד ואמה לאו אע"ג דכוונתן להזיק אפ"ה פטירי וכו' אמר רב אשי אטו עבד ואמה לאו טעמא רבה אית בהו, שמא יקניטנו רבו וילך וידליק גדישו של חבירו ונמצא זה מחייב את רבו מאה מנה בכל יום.
מקור הדין הוא משנה במס' ידים פ"ד מ"ז, להשיב לצדוקים שטענו למה בשור וחמור שהזיקו חייבין ועבד ואמה פטורין "אמרו להם אם אמרתי בשורי וחמורי שאין בהם דעת תאמרו בעבדי ואמתי שיש בהם דעת שאם אקניטם ילך וידליק גדישו של אחר ואהא חייב לשלם".
וכבר האריכו הראשונים ואחרונים בטעם הפטור, אם זה כמו תיקון העולם כדי שלא יחייב את רבו מאה מנה בכל יום, אבל מעיקר הדין היה האדון חייב לשלם (כן משמע מדברי המאירי) או שבעצם אין על האדון חיוב שמירת עבדו ואמתו שהרי יש בהם דעת, כלשון המשנה עצמה, או משום שמצינו שעל נזקי ממונו חייב רק באופנים המבוארים בתורה או הנלמדין מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן, ועל עבד אין שום מקור לחייב את האדון, אלא שאחר שהעבד אין לו ממון משלו ונמצא שפגיעתו רעה, היה הוו"א שהאדון ישלם את חיובי העבד, על זה באה התשובה שאם יתחייב האדון לשלם מחמת חיובי העבד יעשה זאת העבד בכוונה לחייב את האדון אם יקניטו (כן כתב החזו"א ועוד אחרונים).
שאלתי הוא, אם יש לאחד עבד קטן שאין לו דעת, ויצא והזיק נכסי אחר, לכאורה בזה לא שייך כל הני טעמי ודמי ממש לבהמה וחיה שהזיקו (עי' קידושין כב: עבד קטן כבהמה דמי) או שמא כיון שחז"ל פטרו את האדון מלשלם משום תיקון העולם, לא פלוג בין קטן וגדול. (ואולי יהי' תלוי בין טעמי הפטור)
כמו כן יש לשאול, אם האדון שלח את עבדו ואמתו להזיק, אף שבדר"כ אמרי' אשלד"ע ושלח ביד פקח פקח חייב, אולם כאן אולי יתחייב לשלם מצד ממונו שהזיקו, וכאן אין לומר שמא יקניטנו שהרי אדרבא הוא שלחו, או אולי גם בזה נאמר לא פלוג ופטור מלשלם.
מקור הדין הוא משנה במס' ידים פ"ד מ"ז, להשיב לצדוקים שטענו למה בשור וחמור שהזיקו חייבין ועבד ואמה פטורין "אמרו להם אם אמרתי בשורי וחמורי שאין בהם דעת תאמרו בעבדי ואמתי שיש בהם דעת שאם אקניטם ילך וידליק גדישו של אחר ואהא חייב לשלם".
וכבר האריכו הראשונים ואחרונים בטעם הפטור, אם זה כמו תיקון העולם כדי שלא יחייב את רבו מאה מנה בכל יום, אבל מעיקר הדין היה האדון חייב לשלם (כן משמע מדברי המאירי) או שבעצם אין על האדון חיוב שמירת עבדו ואמתו שהרי יש בהם דעת, כלשון המשנה עצמה, או משום שמצינו שעל נזקי ממונו חייב רק באופנים המבוארים בתורה או הנלמדין מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן, ועל עבד אין שום מקור לחייב את האדון, אלא שאחר שהעבד אין לו ממון משלו ונמצא שפגיעתו רעה, היה הוו"א שהאדון ישלם את חיובי העבד, על זה באה התשובה שאם יתחייב האדון לשלם מחמת חיובי העבד יעשה זאת העבד בכוונה לחייב את האדון אם יקניטו (כן כתב החזו"א ועוד אחרונים).
שאלתי הוא, אם יש לאחד עבד קטן שאין לו דעת, ויצא והזיק נכסי אחר, לכאורה בזה לא שייך כל הני טעמי ודמי ממש לבהמה וחיה שהזיקו (עי' קידושין כב: עבד קטן כבהמה דמי) או שמא כיון שחז"ל פטרו את האדון מלשלם משום תיקון העולם, לא פלוג בין קטן וגדול. (ואולי יהי' תלוי בין טעמי הפטור)
כמו כן יש לשאול, אם האדון שלח את עבדו ואמתו להזיק, אף שבדר"כ אמרי' אשלד"ע ושלח ביד פקח פקח חייב, אולם כאן אולי יתחייב לשלם מצד ממונו שהזיקו, וכאן אין לומר שמא יקניטנו שהרי אדרבא הוא שלחו, או אולי גם בזה נאמר לא פלוג ופטור מלשלם.