פורום אוצר החכמה

ב"ק קיז ע"ב רבי יוחנן החיה את רב כהנא. ואילו בגמרא ב"מ שם, חכמים התפללו על ר"י שימות, בגלל שראו שנטרפה דעתו עליו על חסרונו של ריש לקיש. ולכאורה למה ומדוע לא החיה רבי יוחנן את ר"ל כמו אצל רב כהנא?!

היה מחוייב למות משום שסבר שביזה כבוד התורה.

יש לומר שלא היה יכול להחיות אותו.

את ר"ל - הוא המית מן הדין, וכפי שראינו שאחותו התחננה בפניו ולא שמע לה.
את ר"כ - הוא המית שלא מן הדין (שהרי נודע לו שטעה בקפידתו) ולכן התפלל והחיהו.

רצ"ה בס' צדקת הצדיק סי קיז: ונראה מה שלא רצה למחול [ריו"ח לר"ל] כי הרגיש שקרב קיצו וחשב דנדחה מפני גברא ובודאי ריש לקיש ימלוך תחתיו וסבר חייו קודמין ובזה אין צריך למחול כדאשכחן ברבי חנינא ביומא (פ"ז ע"ב) והוא חישב זה להצלת חייו אבל נורא עלילה על בני אדם חשב לו זה לקצת חטא ואדרבה זה גרם לו ההיפוך ורבי אלעזר בן פדת מלך תחתיו. ועיי"ש כל דבריו.

ואגב, איירי דעסקינן בהאי ענינא, שמעתי מג"א שליט"א שביאר למה לא התפללו על ר' יוחנן שיתרפא, וביאר כי לא היה מועיל כי שוב היה נזכר בצערו ומשתטה שוב.
והאיר כי בל נחשוב שר' יוחנן היה בעל נפש רגישה ולכן אירע לו מה שאירע, כי מצינו בברכות שאמר 'דין גרמא דעשיראה ביר' שמתו לו י' בנים בחייו, ועם כל זה לא נפלה רוחו, ואדרבה היה מנחם ומחזק אחרים, אבל כשאירע לו דבר זה מיתת ר"ל שהיה החברותא שלו לא יכלה נפשו לסבול הצער.
הוא ר' יוחנן שאמרו עליו אם יתן איש את כל ביתו באהבה שאהב ר"י את התורה בוז יבוזו לו!

שייף נפיק כתב:ואגב, איירי דעסקינן בהאי ענינא, שמעתי מג"א שליט"א שביאר למה לא התפללו על ר' יוחנן שיתרפא, וביאר כי לא היה מועיל כי שוב היה נזכר בצערו ומשתטה שוב.

הביאור הנ"ל הוא מס' חסידים

יצוין שבפירוש 'פורת יוסף' הנדפס בסוף הגמ', בע"ז לח:, פירש שמה שאמרו בב"מ 'נח נפשיה' היינו נחה דעתו. כלומר נתיישבה דעתו, ולא שמת.

אמנם זהו פירוש מחודש מאד, ויש להעיר עליו ג"כ מאיגרת רש"ג הכותב שר"י נפטר שנה אחת לאחר ר"ל. מה שמסתדר יותר עם הפירוש המקובל.

י. אברהם כתב:

שייף נפיק כתב:ואגב, איירי דעסקינן בהאי ענינא, שמעתי מג"א שליט"א שביאר למה לא התפללו על ר' יוחנן שיתרפא, וביאר כי לא היה מועיל כי שוב היה נזכר בצערו ומשתטה שוב.

הביאור הנ"ל הוא מס' חסידים

לא מצאתי
אולי כוונתך לזה מופיע בסימן תרצ"ג

עזריאל ברגר כתב:את ר"ל - הוא המית מן הדין, וכפי שראינו שאחותו התחננה בפניו ולא שמע לה.
את ר"כ - הוא המית שלא מן הדין (שהרי נודע לו שטעה בקפידתו) ולכן התפלל והחיהו.

דפוס ברלין תקי"ט

י. אברהם כתב:דפוס ברלין תקי"ט

נשמח אם יביאו זאת מצולם לזיכוי הרבים

י. אברהם כתב:דפוס ברלין תקי"ט

ישר כוח
http://www.daat.ac.il/daat/vl/hassidim/hassidim06.pdf
סימן תקי"ט

עקביה כתב:יצוין שבפירוש 'פורת יוסף' הנדפס בסוף הגמ', בע"ז לח:, פירש שמה שאמרו בב"מ 'נח נפשיה' היינו נחה דעתו. כלומר נתיישבה דעתו, ולא שמת.

אמנם זהו פירוש מחודש מאד, ויש להעיר עליו ג"כ מאיגרת רש"ג הכותב שר"י נפטר שנה אחת לאחר ר"ל. מה שמסתדר יותר עם הפירוש המקובל.

הפירוש הראשון אכן מחודש, ולא מסתדר כלל עם המשתמע מדברי הגמ'. אפשר ציטוט מדברי רש"ג?

שייף נפיק כתב:והאיר כי בל נחשוב שר' יוחנן היה בעל נפש רגישה ולכן אירע לו מה שאירע, כי מצינו בברכות שאמר 'דין גרמא דעשיראה ביר' שמתו לו י' בנים בחייו, ועם כל זה לא נפלה רוחו, ואדרבה היה מנחם ומחזק אחרים, אבל כשאירע לו דבר זה מיתת ר"ל שהיה החברותא שלו לא יכלה נפשו לסבול הצער.
הוא ר' יוחנן שאמרו עליו אם יתן איש את כל ביתו באהבה שאהב ר"י את התורה בוז יבוזו לו!

זה מיוחס להגר"ח שמואלביץ זצ"ל, ונאים הדברים למי שאמרם.

מעבר לדברי עזריאל ברגר הברורים ופשוטים קשה להבין את השאלה המוזרה הזאת.
למה יעקב אבינו לא החיה את רחל?
או דוד את בן בת שבע?

(או יעקב את יוסף כשחשב שמת שיחיה אותו ויגיד לו לחזור הביתה?)

אח"כ ראיתי שהחושב כבר כתב את זה בקצרה.

טוב וחסד כתב:אפשר ציטוט מדברי רש"ג?

אני כעת לא מוצא את זה בפרויקט השו"ת. בל"נ אחפש בנוסח הספרדי של האיגרת. אולי שם ראיתי את זה.

אוצר החכמה כתב:מעבר לדברי עזריאל ברגר הברורים ופשוטים

הם דברי הספר חסידים סימן תרצ"ג
" ור' יוחנן העניש רב כהנא ובקש רחמים עליו והעמידו מקברו וחי, ועל רשב"ל שהעניש ר' יוחנן לא ביקש רחמים לפי שרב כהנא על חנם העניש שהיה סבר ששחק עליו ולא שחק (כדאיתא בפ' הגוזל בתרא)."

אוצר החכמה כתב:קשה להבין את השאלה המוזרה הזאת.
למה יעקב אבינו לא החיה את רחל?
או דוד את בן בת שבע?
...

1. ככה"נ גם בהו"א סבר כעין דבריך אלא שסבר שכפי שר"י ביקש תחיית המתים לר"כ שמת מקפידתו, כך היה שייך שיבקש תחיית המתים על כל מי שמת מקפידתו. ולכן שאל על ר"ל, וענה שזה היה שייך רק כשר"י העניש על חינם.
2. שאלתו שייכת גם על יעקב ורחל, ולכאורה תשובתו עונה גם על הנ"ל.

נכון אבל אני הייתי מנסח את הסברך בדברי הספר חסידים אחרת.
השאלה היתה למה ברב כהנא החייה אותו מה שלא מצינו במקומות אחרים כגון ברשב"ל (ונכון גם ביעקב ודוד ועוד הרבה מקרים). והתשובה היא שכיוון שהיה שלא כדין בשגגה ביקש רחמים על העניין.
אבל אין מקום להציג את השאלה להיפך. כלומר אם ר' יוחנן מחיה מתים למה הוא לא מחייה את כל מי שהוא מכיר.

אני חושב שהשאלה בעיקרה איננה שאלה, כי להחיות מתים זה נגד הטבע, בצורה כזו שלא שייך לשאול למה לא החיה. מה שמצינו שהחיו מתים זה הדבר המיוחד שיש לדון למה עשו כנגד הטבע. וכמו כן בשום מקום לא נכתב שאף לאמוראים להחיות מתים זה יצא מתחת השרוול, כך שלדעתי אין מקום לשאלה.

ואם כבר כן נתייחס לשאלה כשאלה, יש מקום לומר שאחר שהמת נקבר זה כבר סוג של שינוי מדרך הטבע בצורה הרבה יותר מפורסמת וגלויה, שזה גם האמוראים לא יכולים או לא רוצים לעשות.