הבונה כל שהוא בין בנין של עץ או של אבנים, אם מחובר לקרקע, אפילו לא חיבר האבנים בטיט ובסיד אלא שהניח האבנים זה על גבי זה והניח עפר ביניהם, ובשורה העליונה שאין צריכה חיזוק כל כך אפילו לא נתן עפר כמו שעושין מחיצות סביב השדות, חייב (מ"א סי' שי"ד).
והרי אלו דברי תימה, שהרי המג"א סוף שטו העתיק לשון הרמב"ם (פ"י הי"ב),
אחד נתן את האבן ואחד נתן את הטיט הנותן את הטיט חייב, ובנדבך העליון אפילו העלה את האבן והניחה על גבי הטיט חייב, שהרי אין מניחין עליה טיט אחר, והבונה על גבי כלים פטור.
הרי מפורש בדברי הרמב"ם שרק בנדבך העליון לא בעינן טיט, אבל בעלמא הנותן את האבן פטור ורק הנותן את הטיט חייב, והיאך סתם החיי"א "אפילו לא חיבר האבנים בטיט ובסיד אלא שהניח האבנים זה על גבי זה והניח עפר ביניהם", וצע"ג.
[ובפירוש חיי אריכי להגרא"ש פפנהיים כתב דנראה שנוספה או הושמטה שורה או תלמיד טועה כתבו].
ובאמת הקושיא היותר גדולה היא שלכאורה דברי החיי"א עומדין כנגד משמעות פשטות דברי התלמוד (שבת קב, ב),
הרי להדיא שבניגוד לאבן התחתונה דבעי צדודי ועפרא, השורה האמצעית צריכה ג"כ טיט ולא סגי בצידוד ועפר.אמר שמואל המצדד את האבן חייב. מיתיבי: אחד נותן את האבן ואחד נותן את הטיט הנותן את הטיט חייב. וליטעמיך, אימא סיפא, רבי יוסי אומר ואפילו העלה והניח על גבי דימוס של אבנים חייב. אלא תלתא בנייני הוו, תתא מציעא ועילא. תתא בעי צדודי ועפרא, מציעא בעי נמי טינא, עילאי בהנחה בעלמא,