פורום אוצר החכמה

תָּנֵי: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי מֵאִיר שֶׁקַּרְיָהּ מְיֻשָּׁב בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁל טִבְעִין, וּנְתָנָהּ לְאַחֵר וּבֵרַךְ עָלֶיהָ. מָה נְתָנָהּ לְאַחֵר וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ, זֶה קוֹרֵא וְזֶה מְבָרֵךְ?! רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יִרְמְיָה: מִכָּאן שֶׁשּׁוֹמֵעַ כְּקוֹרֵא. כְּתִיב: 'אֲשֶׁר קָרָא מֶלֶךְ יְהוּדָה'; וְלָא שָׁפָן קַרְיֵהּ?! אֶלָּא מִכָּאן שֶׁשּׁוֹמֵעַ כְּקוֹרֵא.

מעשה ברֶגֶנְשְׂפּוּרְג בפני רבינו אפרים ור"י ברבי מרדכי שאחד בירך ותקע מקצת התקיעות שמיושב ושלח השופר לאחר וסיים התקיעות בלא ברכה. ורשב"ט הביא ראיה מתוספתא דמגילה: מעשה בר"מ שקרא מגילה מיושב בבית הכנסת של טבעון, ונתנה לאחר ובירך עליה. ופריך עלה בירושלמי: זה קורא וזה מברך? אמר רבי ירמיה: מכאן שהשומע כקורא. וכי היכי דהשומע כעונה, הכי נמי שומע כתוקע.

טור תלגא כתב:לכאורה שאלת הגמ' היא על הברכה, שהקורא צריך לברך, ואיך אחד קורא ואחד מברך?

שיח השדה כתב:נראה לענ"ד בהא דסוכה הוא אומר ברוך הבא והם אומרים בשם ד' מכאן לשומע כעונה, דלכאורה הוא דבר מפורש בכמה מקומות ולמה לו להוציא זה ממנהגא דהלילא? אך דזה פשוט דלענין לצאת ידי חובה שומע כעונה, אבל מ"מ ס"ד שלא יוכלו לחלק הפסוק לשנים, ועל זה אומר שמע מינה שומע כעונה ממש ולא חשיבא אמירה לחצאין.

הוּא אוֹמֵר 'בָּרוּךְ הַבָּא' וְהֵם אוֹמְרִים 'בְּשֵׁם יְיָ', וּבְ'בָרוּךְ הַבָּא' סוֹמְכִין עָלָיו, וְאֵין עוֹנִין לֹא הַתֵּיבוֹת עַצְמָן וְלֹא 'הַלְלוּיָהּ', מִכָּאן נִלְמַד לְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לֹא לִקְרוֹת וְלֹא לַעֲנוֹת, אִם שָׁמַע וְכִוֵּן לִבּוֹ לִשְׁמֹעַ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָנָה, יָצָא.