פורום אוצר החכמה

בגמ' בב"מ י, א: פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום, דכתיב "כי לי בני ישראל עבדים [עבדי הם]", ולא עבדים לעבדים. - מוכח כי הלימוד הוא מהכתוב בפרשת בהר פרק כה פסוק נה, המדבר בעבד עברי המוכר עצמו לגוי.
אולם רש"י שם עז, א כתב: יכול לחזור בו, כדכתיב 'כי עבדי הם' ולא עבדים לעבדים, ומהכא יליף לה בקדושין (כב, ב). נראה מלשונו כי הלימוד הוא מפסוק מב המדבר במוכר עצמו לישראל, וצ"ע. וגם באדרת אליהו מביא הגר"א דרש זה בפסוק מב, ולא כמו בגמ', וצ"ע.
ובכלל תמוה מאד מה שכתב רש"י שמהכא יליף לה בקדושין, והרי זו גם גמ' לעיל בב"מ בדף י, א כאמור, ומדוע ציין דוקא לקדושין?

ברי היזיקא כתב:ובכלל תמוה מאד מה שכתב רש"י שמהכא יליף לה בקדושין, והרי זו גם גמ' לעיל בב"מ בדף י, א כאמור, ומדוע ציין דוקא לקדושין?

כת"י רש"י ב"מ עז, א

נפלא! חצי תשובה - בלבד - בידינו.

י. אברהם כתב:

ברי היזיקא כתב:ובכלל תמוה מאד מה שכתב רש"י שמהכא יליף לה בקדושין, והרי זו גם גמ' לעיל בב"מ בדף י, א כאמור, ומדוע ציין דוקא לקדושין?

כת"י רש"י ב"מ עז, א

רשי עז.PNG

אולי היה לפני זה כת"י שנכתב בר"ת ב"ק והכוונה היתה לבפרק קמא, ומדפיסי וילנא פיענחוהו לבקידושין

האם השאלה היא גם,
למה הפסוק בנמכר לישראל "כי עבדי הם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד" עדיף יותר מאשר הפסוק "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים" שנאמר בנמכר לגוי שיוצא היובל שקנייני קודם...?

עיין בספר עין יהוסף

ברי היזיקא כתב:בגמ' בב"מ י, א: פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום, דכתיב "כי לי בני ישראל עבדים [עבדי הם]", ולא עבדים לעבדים. - מוכח כי הלימוד הוא מהכתוב בפרשת בהר פרק כה פסוק נה, המדבר בעבד עברי המוכר עצמו לגוי.
אולם רש"י שם עז, א כתב: יכול לחזור בו, כדכתיב 'כי עבדי הם' ולא עבדים לעבדים, ומהכא יליף לה בקדושין (כב, ב). נראה מלשונו כי הלימוד הוא מפסוק מב המדבר במוכר עצמו לישראל, וצ"ע. וגם באדרת אליהו מביא הגר"א דרש זה בפסוק מב, ולא כמו בגמ', וצ"ע.
ובכלל תמוה מאד מה שכתב רש"י שמהכא יליף לה בקדושין, והרי זו גם גמ' לעיל בב"מ בדף י, א כאמור, ומדוע ציין דוקא לקדושין?

הקושיא מתבססת על הנחה שאומרת שיש פה איזה דרשה במובן של היקש וג"ש וריבוי. אבל אפ"ל שאין זה "לימוד" אלא אם כתוב שלי בני ישראל עבדים, ממילא אנו יודעים שאנו מוגדרים עבדים של הקב"ה, וממילא איננו יכולים להיות עבדים למישהו אחר. שזה מציאות שאם אני עבד של מישהו, אינני יכול להיות עבד למישהו אחר, וממילא אין שאלה מאיפוה לומדים את זה, דמשני הפסוקים ידעינן שאנו עבדים לקב"ה וממילא ידעינן שאיננו עבדים לאחרים. וראה באדרת אליהו שם שכתב: עבדי הם "שטרי קודם".

תודה על העלאת הנושא
אכן שמתי לב לפני זמן מה, שיש הרבה ראשונים ז"ל שלומדים זאת מ'כי עבדי הם', והרב שלומדים מ'כי לי בנ''י עבדים עבדי הם'.

לא נראה לי שיש הרבה ראשונים שלומדים אחרת מהגמ', אולי זו רק שיגרא דלישנא, אבל הגר"א שהביא זאת על פסוק זה, הוא בדווקא.

ומה שכתב שם הגר"א: שטרי קודם - מקורו בתורת כהנים, כמובן.

לתשומת לב הרב הורדנאי...

ברי היזיקא כתב:בגמ' בב"מ י, א: פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום, דכתיב "כי לי בני ישראל עבדים [עבדי הם]", ולא עבדים לעבדים. - מוכח כי הלימוד הוא מהכתוב בפרשת בהר פרק כה פסוק נה, המדבר בעבד עברי המוכר עצמו לגוי.
אולם רש"י שם עז, א כתב: יכול לחזור בו, כדכתיב 'כי עבדי הם' ולא עבדים לעבדים, ומהכא יליף לה בקדושין (כב, ב). נראה מלשונו כי הלימוד הוא מפסוק מב המדבר במוכר עצמו לישראל, וצ"ע. וגם באדרת אליהו מביא הגר"א דרש זה בפסוק מב, ולא כמו בגמ', וצ"ע.
ובכלל תמוה מאד מה שכתב רש"י שמהכא יליף לה בקדושין, והרי זו גם גמ' לעיל בב"מ בדף י, א כאמור, ומדוע ציין דוקא לקדושין?

וקצת להרחיב הקושיה שגם בגמרא בקידושין ההתייחסות היא לפסוק נה, שבגמרא שם כי לי בנ"י וכו.

אין לי אדרת אליהו כעת אך אולי רש"י רק קיצר הפסוק כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם וכוונתו לפסוק נה.