פורום אוצר החכמה

מצינו בש"ס בכמה מקומות שהתרצן תמה על קושיית המקשן. דוגמא בולטת בריש מגילה: מנלן מנלן, ופרש"י: מנלן די"א וי"ב וי"ג חזו לקרייה כו', וקא מהדר גמרא מנלן בתמיה. ובדומה לזה להלן שם ע"ב: אלא תנא דידן מ"ט לא אמר כר' יהושע בן קרחה, (ותמה התרצן) מ"ט כו'.

אשמח לדעת אם עמדו על ענינן של תמיהות אלו, אימתי הן באות ומה בינן לבין שאר התירוצים בתלמוד (רבים מהם ברורים ומובנים מאליהם) הנאמרים ללא הקדמת תמיהה על השאלה.

שוב נמלכתי שהדבר פשוט לכאורה, ושאלה של שטות היא זו, שהרי התמיהות על הקושיא אינן תירוצים אלא בירור כוונת המקשן. ובאמת בשתי הדוגמאות שציינתי מתברר לאחר התמיהה שכוונתו אחרת. ולפי זה נראה שכל אשכול זה מיותר.