פורום אוצר החכמה

המעשה המסופר שם הוא:
"מר זוטרא בריה דרב נחמן הוה קאזיל מסיכרא לבי מחוזא, ורבא ורב ספרא הוו קא אתו לסיכרא, פגעו אהדדי, הוא סבר: לאפיה הוא דקאתו, אמר להו: למה להו לרבנן דטרוח ואתו כולי האי? אמר ליה רב ספרא: אנן לא הוה ידעינן דקאתי מר, אי הוה ידעינן - טפי הוה טרחינן; א"ל רבא: מאי טעמא אמרת ליה הכי, דאחלישתיה לדעתיה? אמר ליה: והא קא מטעינן ליה! איהו הוא דקא מטעי נפשיה".
מדברי מר זוטרא – שלא היה לחכמים לטרוח ולכבדו, ניכר היה שהוא דוקא נהנה מאותו הכבוד. ולמרות שרב ספרא כיבדו ואמר: "אי הוה ידעינן - טפי הוה טרחינן", היה זה צער עבורו, כי הוא הבין שאין אלו אלא "פטומי מילי" (ב"מ דף סו ע"א) – מילים בעלמא, לרצותו. ועל כך רבא הוכיח את רב ספרא. ולכאורה אולי רב ספרא צודק, כי ברגע שהם ימשיכו לדרכם לסיכרא, הרי מר זוטרא ידע בבירור שלא לכבודו הם יצאו ללוותו?

"ועל כן מוכרח לומר דחזרו עמו למחוזא" (בן יהוידע)