פורום אוצר החכמה

תניא, אמרו להם בית הלל לבית שמאי: לדבריכם, מי שאכל בראש הבירה ושכח וירד ולא ברך, יחזור לראש הבירה ויברך? - אמרו להן בית שמאי לבית הלל: לדבריכם, מי ששכח ארנקי בראש הבירה, לא יעלה ויטלנה? לכבוד עצמו הוא עולה - לכבוד שמים לא כל שכן.

ודאי קי"ל כבית הלל, אבל אני מחפש האם מצינו גם לדידן טענה זו שאמרו ב"ש, שאם היה עושה דבר לצורך עצמו, ודאי יהיה מחוייב בה לכבוד שמים.

דווקא בזה קיי"ל לכתחילה כבית שמאי!
(ועכ"פ אם עשה כב"ש ה"ז משובח, ודלא כבדרך כלל שהעושה כדברי ב"ש לא יצא ידי חובתו)

ע"ע כאן

עושה חדשות כתב:אמרו להן בית שמאי לבית הלל: לדבריכם, מי ששכח ארנקי בראש הבירה, לא יעלה ויטלנה? לכבוד עצמו הוא עולה - לכבוד שמים לא כל שכן.

...אני מחפש האם מצינו גם לדידן טענה זו שאמרו ב"ש, שאם היה עושה דבר לצורך עצמו, ודאי יהיה מחוייב בה לכבוד שמים.

מצינו מעי"ז קצת, לגבי לבוש לקראת התפילה, שיתאים לפחות למי שעומד לפני מלך בשר ודם.
והיינו משום דהוי ק"ו, דאם - לכבוד מלך בשר ודם - כך, לכבוד מלך מלכי המלכים - על אחת כמה וכמה.

עושה חדשות כתב:אמרו להן בית שמאי לבית הלל: לדבריכם, מי ששכח ארנקי בראש הבירה, לא יעלה ויטלנה? לכבוד עצמו הוא עולה - לכבוד שמים לא כל שכן.

...אני מחפש האם מצינו גם לדידן טענה זו שאמרו ב"ש, שאם היה עושה דבר לצורך עצמו, ודאי יהיה מחוייב בה לכבוד שמים.

הנה גבי ההיא דגדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת, בגמ' דברכות שקלינן וטרינן ואסיקנן דדווקא, ל"ת ד"לא תסור" נדחה מפני כבוד הבריות - משום דהאי ל"ת קאי אמידי דרבנן - כמבואר שם יט ע"ב, א"נ היכא דהכתוב עצמו לימד שהל"ת נדחה מפני כבוד הבריות - כגון לגבי ל"ת ד"ולאחותו" - כיעו"ש כ' רע"א, מיהו שאר ל"ת דאורייתא - אינו נדחה "בקום ועשה" מפני כבוד הבריות - כמבואר שם, אלמא - כבוד הבריות יותר קל - מכבוד שמים החמור, ומכאן עולה להדיא הקל וחומר של בית שמאי.

על היתרא דכבוד הבריות יל"ד כה"ג, האם מצאנו מקום להחמיר אם היה מוכן לבזות עצמו כה"ג לצורך ארנקי בראש הבירה, ומה יהיה השיעור בזה.

עושה חדשות כתב:על היתרא דכבוד הבריות יל"ד כה"ג, האם מצאנו מקום להחמיר אם היה מוכן לבזות עצמו כה"ג לצורך ארנקי בראש הבירה, ומה יהיה השיעור בזה.

האמנם לדעתך סביר שיהא הבדל הלכתי, בין כבוד הבריות המושג ע"י הימנעות מביזוי עצמי, לבין כבוד הבריות המושג ע"י נטילת הסכום שבארנק? או, בין סכום קטן, לבין סכום גדול? או, בין הימנעות מביזיון עצמי קטן, לבין הימנעות מביזיון עצמי גדול?
כשהגמ' בברכות הסיקה שכבוד שמים יותר חמור מכבוד הבריות, היא לא חילקה - בין כבוד-בריות מסוג כזה - לבין כבוד בריות מסג אחר, וא"כ מה לי כבוד הבריות המושג ע"י הימנעות מביזיון עצמי - ומה לי כבוד הבריות המושג ע"י נטילת הארנק - בשני המקרים משיגים את כבוד הבריות, והלוא בדיוק לגבי הישג כבוד הבריות - כל כבוד הבריות (שהלוא הגמ' לא מחלקת) - הסיקה הגמ' שהוא יותר קל מכבוד שמים החמור.

ראיתי היום ב"ספר המוסר" (הוצאת מכון שם הגדולים, עמוד נב אות ד) בזה"ל:

מי שאינו מברך בהמ"ז במקום שאכל, אינו בא לקבורה. כן כתבו המקובלים.

ובהערה שם כתבו כי דברים אלו לקוחים מספר זכירה (דכ"ג ע"א).