דברי רבותינו בעלי התוספות והתוספות הרא"ש -
לכאורה הפוכים מדברי הגמרא. היתכן?
תלמוד בבלי מסכת שבת דף צד/ב
אמר רבא: ומודה רבי שמעון במר לחפור בו, וספר תורה לקרות בו, דחייב. פשיטא דאי הא נמי מלאכה שאינה צריכה לגופה היא אלא מלאכה שצריכה לגופה לרבי שמעון היכי משכחת לה מהו דתימא עד דאיכא לגופו ולגופה כגון מר לעשות לו טס ולחפור ספר תורה להגיה ולקרות בו קא משמע לן
תוספות רא"ש על שבת דף קו/א
מה לי לבשל פתילה מה לי לבשל סממנין, פרש"י דבישול פתילה שהוא מדליק פתילה של אבר וזורקו לתוך פיה דרך בישול הוא זה וחייב על הבישול שאינו מקלקל את האבר בבישולו אלא מתקן וצורף כמו בישול סמנין של מלאכת המשכן, וקשה לפירושו דא"כ שאר מיתות ב"ד דלא דחו שבת מנא לן כיון דלא שייך תיקון בהריגת האדם, ועוד דלא אסרה תורה אלא בישול שעושה כדי לתקן דבר אחר כמו בישול סממנים לצבוע בו את הבגד ועוד שריפה דבת כהן גופה מנ"ל דלא דחיא אם היתה הפתילה מתוקנת מערב שבת, הילכך נראה לפרש מה לי לבשל פתילה לצורך שריפת בת כהן מה לי לבשל סמנין לצורך צביעת בגד דכי היכי דבישול סמנין לצורך צביעה חשיבא תיקון ה"נ בישול פתילה לצורך שריפה [ומהכא נפק"ל שפיר דכל שאר מיתות ב"ד חשוב שריפה] עצמה תיקון, דמיתת ב"ד חשיבא תיקון שמקיים מצות המקום, דאי לא חשיבא שריפה עצמה תיקון בשביל צורך המצוה, בישול הפתילה אע"פ שמתוקנת בכך הואיל והתיקון לא הוי אלא משום שריפה לא הוי חשיב תיקון ולא מחייב, דכי האי גוונא פרישית לעיל (צ"ד ב') במוציא מרא לחפור בו קבר למת דפטור לר' שמעון הואיל והחפירה נעשית בשביל דבר שאינו לצורך כמו מוציא כיס לקבל בו זיבה בפ"ק (י"א ב'):
תוספות שבת דף קו/א
מה לי לבשל פתילה מה לי לבשל סמנין - אין לפרש כמו שבישול סממנין מתקנן להיות יותר חשובים כך פתילה חשובה יותר ע"י בישול דאי היינו טעמא דר' יהודה שאר מיתות ב"ד דלא דחו שבת מנלן כיון דלא שייך בהו תיקון דהבערה לא אסרה תורה אלא משום תיקון פתילה ועוד שריפת בת כהן גופה מנלן דלא דתינן היכא דתיקן הפתילה מאתמול ואומר ר"י דה"פ מה לי בישול פתילה לצורך שריפת בת כהן מה לי בישול סממנין לצורך צביעת בגד דכי היכי דבישול סממנין לצורך צביעה חשוב תיקון ה"נ בישול פתילה לצורך שריפה ומהכא נפקא לן שפיר דכל שאר מיתות ב"ד חשוב תיקון משום מצוה דאי לאו שריפה עצמה חשיבא תיקון משום בישול פתילה לא הוה אסורה אף על פי שמתקנת בכך דכיון שאינה אלא משום שריפה לא הוה חשיב תיקון ולא מיחייב וכן מוציא מרא לחפור לקבור בו מת לר"ש כמו מוציא כיס לקבל בו זיבה בפרק קמא (דף יא.) וא"ת בשלמא לר' יהודה שפיר שמעינן דהבערה ללאו יצאת או לחלק מדלא כתב לא תעשה מלאכה בכל מושבותיכם וכתב הבערה ש"מ ללאו יצאת או לחלק כדפרישית בפרק כלל גדול (לעיל דף ע.) [ד"ה הבערה] אלא לר"ש דאיצריך למיכתב הבערה לחייב מקלקל בהבערה מנא ליה דיצאת ללאו או לחלק וליכא למימר דנפקא ליה לחלק מאחת מהנה כדמפיק ליה ר' יוסי דהא בפרק הבונה (לקמן דף קיג:) פליג ר"ש בהדיא אר' יוסי ודריש ליה לדרשה אחריתי וי"ל דנפקא ליה לחלק מהיכא דנפקא יה לשמואל בפרק כלל גדול (לעיל דף ט.) והשתא אתי שפיר הא דהוה קשה שמואל דאמר כמאן לא כר' נתן ולא כר' יוסי דהשתא כר"ש ס"ל ובפרק קמא דיבמות (דף ו:) קאמר דאיצטריך קרא למיסר הבערת בת כהן משום דהוה סלקא דעתך למישרי מקל וחומר מעבודה דדחיא שבת היינו כר' יהודה דחשיב ליה תיקון אבל לר' שמעון איצטריך קרא בהבערה לחייב כל מקלקל בהבערה הך פלוגתא דמקלקל בחבורה מפרש רש"י דנפקא לן מפלוגתא שאינה צריכה לגופה משמע דלא בעי לר' שמעון צריך לכלבו ולאפרו ולפי זה צריך לומר דר' אבהו כר"ש ור' יוחנן כ' יהודה ואין נראה כדפי' לעיל וצ"ל דהך פלוגתא דמקלקל בחבורה קבלה היתה בידם:
מאן דמתרץ, לא אוכל להבטיח דמובילנא כליו לבי מסותא, אבל איישר כוחו וחיילו בל"נ.