הפייס השלישי: חדשים לקטרת באו והפיסו. והרביעי: חדשים עם ישנים, מי מעלה אברים מן הכבש למזבח.
וכעין זה במשנת תמיד, ה ב.
ומצאתי לחד מבית מדרשם של בעלי התוספות הכותב כן בחיבור כת"י:
וא"ת, למה היה מפרש: חדשים עם ישנים, לפייס זה יותר מכל שאר פייסות, שלא היו אומרי'ם אלא בואו והפיסו, וממילא משתמע בין חדשים בין ישנים, שאין אנו מצריכין חדשים אלא לקטורת, לפי שהיא עבודה המעשרת, ולפיכך היה מזכיר חדשים לפייס הקטורת בלבד.
ואומ'ר רבינו, דמשום הכי מזכיר חדשים עם ישנים בפירוש, שלא לטעות ולומר, דכל שכן דלהעלות איברים למזבח בעי כהנים חדשים, דהעלאת איברים מעשרת מקל וחומר, לפי שכתו'ב (דברים לג י): "ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך", וסמיך ליה: "ברך יי' חילו" (שם, פסוק יא). וגם התלמוד טועה בזה, דפריך בפ"ב דיומא (בבלי, יומא כו ע"א): הקטר איברים נמי ליבעי חדשים, ומתרץ, ד"ברך יי' חילו" כתיב, דמשמע חד, ומסתברא האי שכיחא והאי לא שכיחא. פי'רוש, דעולה שכיחא, [וכי] כתיב [עושר, אדלא שכיחא כתיב], דאם לא כן נמצאו כלם עשירים. ושלא לטעות בקשיית התלמוד היה מזכיר בפירוש: חדשים וגם ישנים בואו והפיסו.
ולכל העניין לא מצאתי התייחסות בראשונים או בקדמונים רק בפירוש רע"ב, תמיד שם, המסביר: "לפי שאמר בקטורת חדשים דוקא, אמר הכא [=בפייס הרביעי] חדשים גם ישנים". אבל למקשן שלנו לא ניחא ליה הסברו, שלדעתו, מספיק להכריז 'בואו והפיסו', בשביל שהישנים יידעו שהם מותרים להיכלל בפייס הרביעי.