פורום אוצר החכמה

על הרש"י הראשון במסכתינו ד"ה מתני' יציאות השבת. הוצאות שמרשות לרשות האמורות לשבת ובגמ' מפרש דהכנסות נמי קא קרי יציאות הואיל ומוציא מרשות לרשות:
הנה מה שכתבתי במחזור הקודם https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=19197
והיום הוספתי דאפשר שכתב האמורות לשבת מפני שמלאכה זו נרמזת בלשון הפסוק אל יצא איש כפי שכתב תוס' בד"ה יציאות הוצאות הוה ליה למתני' אלא נקט יציאות לישנא דקרא אל יצא איש ממקומו (שמות טז) ודרשינן מינה (עירובין דף יז:) הוצאה אל יצא עם הכלי ללקט המן:
ולפיכך היא נאמרה כ"הכנה לשבת" שיקחו מן לחם משנה

דף י ע"ב ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו (אנחנו עדיין בחצי השבוע השייך לפרשת כי תשא)

viewtopic.php?f=72&t=44564&p=526623&hilit=%D7%A2%D7%9C+%D7%A4%D7%A0%D7%99%D7%95+%D7%9E%D7%A1%D7%95%D7%94#p526623

דף ה: רש״י ד״ה דרך סטיו - מקום איצטבאות שיושבים סוחרים ושם כרמלית עליה דלאו להילוכה הוא כרה"ר.

דף ז. רש״י ד״ה בין העמודים - שהיו עמודים ברחבה ותולין בהם התגרים פרגמטיא וגם איצטבאות היו לפניהם לישב שם התגרים

רש"י שינה בלשונו מסוחרים לתגרים, ואיתא בגמרא עירובין (נה ע"א) רבי יוחנן אמר לא בשמים היא לא תמצא בגסי רוח ולא מעבר לים היא לא תמצא לא בסחרנים ולא בתגרים: רש"י סחרנין. מחזרין בעיירות: תגרין. בעירן במקומן אלא נראה ואינו נראה כדאמר לעיל: וזה בדף נד ע"א ברש"י ד"ה ונראה ואינו נראה. כשמגביה צוארו נראה מתחת זקנו ורוב פעמים שסנטרו וזקנו מכסין אותו כך אם תלמיד חכם הוא אינו רודף לצאת ולבא בשוק אלא יושב ומחזר על תלמודו מתקיים בידו:

על פי זה אפשר לומר שרש"י שינה בלשונו בדף ה' כתב סוחרים כך בדרך כלל מסביר את כל עניני החנונים לוחות פינקס קשרים ועוד במסכת שבת בשם "סוחרים" אבל בדף ז: מפני שסמוך יותר לנאמר בדף י רב אמי ורב אסי הוו יתבי וגרסי ביני עמודי וכל שעתא ושעתא הוו טפחי אעיברא דדשא וכו' , ולפיכך הם הם התגרין האמתיים נראה ואינה נראה שתורתן משתמרת

דף יב:
שמש קבוע ושמש שאינו קבוע - מחלוקת רש"י ותוס'
לדעת רש"י שמש קבוע. לא יבדוק מפני שאימת רבו עליו אם ימצא בהן דבר מגונה ובודקן יפה וחיישינן להטיה: שאינו קבוע. לא רמיא עליה כולי האי:
שמש קבוע עושה טוב יותר את העבודה ושמש שאינו קבוע (חדש בעבודה עדיין לא קיבל קביעות בלשונינו) אינו עושה את העבודה כדבעי.
לדעת תוספות ד"ה שמש שאינו קבוע בדמשחא מאי. ללישנא בתרא מבעי ליה ור''ת גריס הא והא בשמש שאינו קבוע איבעיא להו שמש קבוע בדמשחא מאי דשמש שאינו קבוע בודק יפה שלא יעבירוהו אבל קבוע לא מרתת שיעבירוהו בשביל כך כיון שהוקבע כבר:
ואם כך סברתו הפוכה מרש"י שהקבוע מזלזל בעבודה לעומת זה החדש מקפיד יותר (כדי שיקבלו אותו לעבודה)
לפני כמה שנים אבי שליט"א למד את הסוגיא וצילצל אלי כשהוא מתפלא על שיטת רש"י כי הסברה הפשוטה היא כדעת תוספות, והאמת שיתקשר אלי עוד לפני שראה את שיטת תוספות, ומן השמים ממש באותו יום בבוקר (לפני שאבי יתקשר אלי) הגיע עובד חדש גוי לבית הכנסת שלנו תפילה למשה דזיבוי' במאנטריאל וניקה את פינת הקפה (והנייעס) בזריזות גדולה מאוד, והראתי לגבאי תראה איזה גוי טיפש שרוצה להרשים שעובד מהר ולמעשה רק העביר ניגוב מלמעלה ולא ניקה טוב כלל, וכך היה לי תשובה מן המוכן להבין את שיטת רש"י

דף יג
תני דבי אליהו מעשה בתלמיד א' ששנה הרבה וקרא הרבה ושימש תלמידי חכמים
שני מאמרים שלי הקשורים לסיפור זה, זכויותי לא שמורות וכל אחד יכול להפיץ לפרסם להעתיק לספרו ללא קרדיט

משום מה נראה לי שאני כותב לעצמי, אנחנו כבר 12 דפים במסכת שבת ועדיין כותבים הערות חדשים בברכות מה קורה עם מסכת שבת?

דף יד
גזירת טומאה לבא במים שאובים אחר המקוה, והשאילה בענין הקורונה לנצרך בטבילה האם אסור להתרחץ במים שאובים אח"כ

דף כ"ה ע"ב
רש"י ד"ה הנך נפישן. בשם.
לא מובן לפי ריהטא, בהגו"מ עוז והדר הביאו מהגר"א להגיה 'בשתים', במתיבתא הביאו מהגר"א שהיה כתוב בש"מ = בשתי מעלות, והמרכאות נפלו והמדפיסים הדפיסו 'בשם'.
אך לענ"ד יש לבאר כוונת רש"י כפשוטו עפ"י דברי הריטב"א:

קשיא לי, דקארי לה מאי קארי לה. י"ל דקסבר דפנ"ק עכ"ס לאו רבותא הוא מה שיש בקדשים לגבי תרומה, דפיגול ונותר וקרבן לא שייכי בתרומה... ופרקינן דאפי' הכי הנך נפישן

וזו כוונת רש"י 'בשם' דהיינו שאינן חומרות בעצם אלא רק 'בשם' יש למנות 6 שמות של חומרות.

נכון מאוד, וליתר הסבר מדוע בלשון יחיד נפישין - בשם, ולא בשמם, כי הגמרא נקטה להם סימנים והשם עולה על הסימן זה "פנ"ק עכ"ס" וזה "מחפ"ז"
וכמו שהגמרא נקטה סימן כי כך המציאות שיזכרו את מי למעט לפי שמו ולא לפי ענינו

דף כן ע"ב הואיל ונאמרו, ביאור מאמר זה על פי רש"י

חיים סגל כתב:דף כ"ה ע"ב
רש"י ד"ה הנך נפישן. בשם.
לא מובן לפי ריהטא, בהגו"מ עוז והדר הביאו מהגר"א להגיה 'בשתים', במתיבתא הביאו מהגר"א שהיה כתוב בש"מ = בשתי מעלות, והמרכאות נפלו והמדפיסים הדפיסו 'בשם'.
אך לענ"ד יש לבאר כוונת רש"י כפשוטו עפ"י דברי הריטב"א:

קשיא לי, דקארי לה מאי קארי לה. י"ל דקסבר דפנ"ק עכ"ס לאו רבותא הוא מה שיש בקדשים לגבי תרומה, דפיגול ונותר וקרבן לא שייכי בתרומה... ופרקינן דאפי' הכי הנך נפישן

וזו כוונת רש"י 'בשם' דהיינו שאינן חומרות בעצם אלא רק 'בשם' יש למנות 6 שמות של חומרות.

לגבי הגהת הגר"א בש"מ בשתי מעלות, יש יסוד גדול לומר שזה האמת ע"פ הנאמר במסכת חגיגה פרק חומר בקודש, י"א מעלות בין קדש לחולין וכו'

דף לא. מעשה הלל והגר שרצה ללמוד כל התורה על רגל אחת על פי דיוק ברש"י הסבר חדש במאמר המצו"ב (מסומן בצהוב הקטעים הרלוונטים )

כח: נראה בשיטת רש"י חידוש גדול מאד [ועין רשב"א] כי הרצועות של תפילין עצמם הקשורות בצורת ד' וי' אין בהן דין תורת ה' [להיותו מן המותר שבפיך] רק לבתים עצמם יש להם קדושת תורה מכוחן וצריך להבין פשר ועומק הדברים ואולי גם הדיו של ספר תורה כל קדושתם מכח היותו כתב כתוב על קלף אבל אין בו עצמו דין תורת ה', או שזו סברא מסויימת ברצועות המרוחקות מהבתים.

ב' הערות הלכתיות סביב הדף היומי

מדוע לא מצינו להחמיר כשיטתו של רש"י שלא להדליק נרות שבת בפתילת צמר גפן?

מדוע לא מצינו להחמיר בנר חנוכה שיצטרך להבהב הנר קודם? ושאם לא כן צריך שלא יסלק ידו קודם שיתפס האור ברוב הפילה היוצאת מן השמן חומרא דלא מצינו נוהגים אותה.

לד.

רד"ה ה"ג ספקא דרבנן היא - במילתא דרבנן איתרע לן כו'. מה הביאור בתיבת איתרע?

ישנם מקומות בש"ס שהכוונה שאירע מעשה קרה משהו לכאורה רע, ויש מקומות מלשון הורע כגון איתרע מזלו, ולכאורה הכוונה שזה קרה כאן בדרבנן וזה מרע את כוחם כי ספק דרבנן לקולא

לה:

רש"י ד"ה אדאני - עשב הקרוי מלוו"א ועלין שלו נוטין לצד החמה שחרית כפופין למזרח ובחצי היום זקופין ולערב כפופים "מאד" למערב

מדוע אצל ערב כתב כפופין מאד?

זה המציאות בצמח החמניה Common sunflower

לו:

רש״י ד״ה אף מחזירין - הואיל וגרוף

עיין חת״ס שהעיר מה כוונת רש״י בזה, ומדוע שבק קטום.

וצ״ע, הרי פשוט לפענ״ד שרש״י כתב רק גרוף כדי לקצר ובדף לז ע״א וע״ב מצינו כמה וכמה פעמים שכתב רש״י רק גרוף וצ״ע בכוונת החת״ס.

לח:

א) קומקומוס. מיחם. יש כמה שינוים בלשון רש״י.

ועיין פרי מגדים אורח חיים רנג אשל אברהם אות כ מש״כ לבאר החילוק בין קומקומוס למיחם.
וע״ע viewtopic.php?t=32937#p353938

מב.

רש״י ד״ה אבל לא של עץ - דאיסורא דאורייתא היא ״וחייב סקילה״. מדוע הוסיף רש״י שחייב סקילה, וצ״ב.

לח:

רש״י ד״ה ולא יפקיענה בסודרין - לא ישברנה על סודר ״שהוחם בחמה״ כו׳ ובד״ה בחול - שהוחמו ״מכח״ חמה כו׳
צריך עיון קצת בשינוי הלשון. (עי׳ תוספות ד״ה לא יטמיננה - בחול שהוחם בחמה כו׳)

שמואל דוד כתב:מב.

רש״י ד״ה אבל לא של עץ - דאיסורא דאורייתא היא ״וחייב סקילה״. מדוע הוסיף רש״י שחייב סקילה, וצ״ב.

בגלל שבהבערה שהיא ההיפך מכיבוי ר' יוסי שסובר שזה רק לאו שבת ע.

אז מה? עיין דיבור הקודם שכתב רש״י שכיבוי מתכות לאו מדאורייתא וא״כ כאן די לכתוב שכיבוי עץ מדאורייתא.

להורות שזה לא - פטור אבל אסור כפי הנאמר בדיבור הבא, ונקט סקילה לחומרתו היתירה מול הבערה כי זה דומה לו

שבת מד.

נר מתכת רש"י כגון נחשת
viewtopic.php?t=43194&start=40#p508750
ועיין ערך ש"י עמ"ס שבת מש"כ בזה.

מד:

רש"י מוכני - שידה למרכב אנשים ונשים. כמדומני בשאר מקומות כתב רש"י נשים לחוד. ואגב יל"ע מדוע כתב מי רוכב בשידה וצ"ע.

לט.

חוץ מדג מלוח ישן או קולייס האיספנין. דג שקורין טונינ''א:
והא דתנן. בפרק חבית נותנין כו' המים צונן:
בחמה. בשמש:
רש"י לא פירש כאן מה הוא דג מליח ישן, ופירש רק את קוליס האיספנין ובכל זאת צירף לדיבור זה את דג מליח ישן, ואפשר ששינה בדיבורו מלשון המשנה והגמרא מליח הישן וקולייס האיספנין, ורש"י מסביר שמליח זה "דג" וגם מוסיף תיבת "או" להסביר שזה שני דברים, אבל יש לעיין מדוע שינה כאן מהסברו במסכתינו דף קמו על המשנה, וזה לשונו חוץ מן המליח ישן. דג מליח של שנה שעברה: וקולייס האיספנין. שם דג שאוכלין אותו מחמת מלחו ע''י הדחה בחמין והנך אפילו הדחה נמי לא שזהו גמר מלאכתן והוי בשול:
והנה הפלא ופלא בעוד שני מקומות מזכיר רש"י את הדג שקורין טונינא ממש בלשון זה, במסכת ברכות מד ע"א ספלי טרית. ספלים מלאים חתיכות דג חתוך שקורים טונינ''א: ובמסכת מגילה דף ו' ע"א טרית. דג שקורין טונינ''א:
והנה באותם המקומות הוזכרו בסמיכות ממש פירות גינוסר וחמי טבריה ושבחה של טבריה,
במסכת ברכות - נאמר בגמרא ומי איכא מידי דהוי מליח עיקר ופת טפלה אמר רב אחא בריה דרב עוירא אמר רב אשי באוכלי פירות גנוסר, וממשיכה הגמרא כי אתא רב דימי אמר עיר אחת היתה לו לינאי המלך בהר המלך שהיו מוציאים ממנה ששים רבוא ספלי טרית לקוצצי תאנים, הרי שיש קשר בין אכילת מליח לפירות גינוסר ואפשר לומר שבעיר טבריה הסמוכה הדבר הזה היה שכיח יותר,
במסכת מגילה – נאמר בגמרא חמת זו טבריא ולמה נקרא שמה חמת על שום חמי טבריא רקת זו ציפורי ולמה נקרא שמה רקת משום דמידלייא כרקתא דנהרא כינרת זו גינוסר ולמה נקרא שמה כינרת דמתיקי פירא כקלא דכינרי, ומובאים עניני שמות הערים שסביבות טבריה והכנרת, חמת זו חמי גרר רקת זו טבריא כינרת זו גינוסר ולמה נקרא שמה רקת שאפילו ריקנין שבה מלאין מצות כרמון רבי ירמיה אמר רקת שמה ולמה נקרא שמה טבריא שיושבת בטבורה של ארץ ישראל (רבא) אמר רקת שמה ולמה נקרא שמה טבריא שטובה ראייתה וממשיכה הגמרא גבי חלקו של זבולון, ושפוני טמוני חול תני רב יוסף שפוני זה חלזון טמוני זו טרית חול זו זכוכית לבנה, חלקו של שבט זבולון היה הן לצד שפת הכינרת ועכ"פ בסביבתה הקרובה והן קצת בשפת הים התיכון, וגינוסר היא בחלקו של נפתלי וכך נאמר במדרש רבה (צט) נפתלי אילה שלוחה זוֹ בִּקְעַת גִּנּוֹסָר שֶׁהִיא מְמַהֶרֶת אֶת פֵּרוֹתֶיהָ כָּאַיָּלָה.
ולפיכך שכיחות אכילת המליח הוא דג הטונינא הטרית בסביבות טבריה והכינרת, אף שיתכן שקולייס האיספנין במקום אחר כך שמו של הדג המליח, והסיבה שהיו נזקקים לאכילת דג מלוח הוא כפי הנאמר בגמרא בברכות על אוכלי פירות גינוסר וכדברי רש"י שם פירות גנוסר. פירות ארץ ים כנרת חשובים מן הפת: והסיבה שפירות אלו היו מבשילים מאוד מפני חום השמש והוא שבחה של הכינרת, על פי זה מובן הסמיכות כאן גבי שבת שהוזכר חמי טבריה, ונאמר בגמרא והכי קאמרי ליה רבנן לר' יוסי הא מעשה דאנשי טבריא דתולדות חמה הוא ואסרי להו רבנן אמר להו ההוא תולדות אור הוא דחלפי אפיתחא דגיהנם, ומכאן שרבנן סברו שחמי טבריה מתחממים מהחמה השמש והכל מפני החום ששורר שם,
ועל כן רש"י מסביר בחמה – בשמש, כי מאחר שנאמר בגמרא במגילה שנקרא חמת על שם חמי טבריה היינו יכולים לטעות שמאחר שמדברים על מים צונן כפי שרש"י מסביר בד"ה הקודם הוצרך להסביר שבחמה הכוונה בשמש ולא בחמי טבריה, וגם הזכיר מראה מקום שם הפרק כדרכו של רש"י להוסיף מ"מ מדויק כדי שנסתכל שם ובסיבות הנאמר וכך נראה את הפשט נוסף על קולייס האיספנין ונבין ע"י כך ששינה כאן במכוון, וכל זה בכדי להסביר את המחשבה שהחמה שמש מבשלת כי הרי את הפירות היא מבשלת וא"כ יש דרך בישול בחמה,
והנה פלא שאף בשבת קמה: באותו עמוד שמוזכר קולייס האיספנין מוזכרת טבריה ולא לברכה, ואמר רבי חנינא אין לך כל רגל ורגל שלא בא לטבריה אגמון וקמטון ובעל זמורה וברש"י לטבריה. לבוז ולהטיל עליהם עול ולא שמתכוונין לבטלן משמחת הרגל אבל הקללה גרמה לכך: וע"כ רש"י לא מזכיר את דג הטונינא שהוא ברכתה של טבריה.
והגמרא להלכה מחלקת בין חמה עצמה לתולדתיה, וכדברי רש"י דשרי. דאין דרך בישולו בכך וחמה באור לא מיחלפא דליגזר הא אטו הא: בתולדות האור. כגון אם הוחם הסודר הזה באור מתחילה: דאסיר. דהוי בישול: תולדות חמה. שהוחם הסודר בחמה: אטו תולדות האור. דמאן דחזי סבר דתולדות האור נינהו:
כי החמה עצמה אף שהיא אש לא שייך להתקרב אליה וממילא אין דרך בישול בכך כי בישול נוצר ע"י קירוב מקור החום לתבשיל ומאחר שלא שייך להתקרב אין דרך בישול בה, אבל כשמחממים דבר אחר על ידי השמש או אש אזי בדבר האמצעי שהוא כרגע מקור החום מקרבים אותו לתבשיל כך הוא דרך בישול, ולכן גזרו תולדות חמה אטו תולדות האור, וכן אפשר להבין החילוק בין החמה לחמי טבריה שהחמה ממרחק אבל חמי טבריה מקור חימומם באש הנמצאת בתוך האדמה ושייך לקרב התבשיל לשם, וחום הגיהנם כאן הוא דבר גשמי הנמצא בעולם המעשה אלא שהנשמות הנענשים הם רוחנים ולית בהו תפיסה ומקום וזה יכול להיות כאן בארץ,
ובנותן טעם הפעם הראשונה שמוזכרת חמה המאור הגדול בתורה בלשון שמש היא בברית בין הבתרים שג"כ יש דעות שהיה בסביבות הרי הגולן הנושקים לכינרת, (בראשית טו, יב) וַיְהִ֤י הַשֶּׁ֨מֶשׁ֙ לָבֹ֔וא וְתַרְדֵּמָ֖ה נָפְלָ֣ה עַל־אַבְרָ֑ם וְהִנֵּ֥ה אֵימָ֛ה חֲשֵׁכָ֥ה גְדֹלָ֖ה נֹפֶ֥לֶת עָלָֽיו׃ (יז) וַיְהִ֤י הַשֶּׁ֨מֶשׁ֙ בָּ֔אָה וַעֲלָטָ֖ה הָיָ֑ה וְהִנֵּ֨ה תַנּ֤וּר עָשָׁן֙ וְלַפִּ֣יד אֵ֔שׁ אֲשֶׁ֣ר עָבַ֔ר בֵּ֖ין הַגְּזָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה׃ ובפסוק זה אומר רש"י והנה תנור עשן וגו'. רָמַז לוֹ שֶׁיִּפְּלוּ הַמַּלְכֻיּוֹת בַּגֵּיהִנֹּם: ומכאן הקשר בין חום השמש לחום הגיהנם והברית בין הקב"ה לעם ישראל.

עיין בית יוסף שיח - ואולי כוונת רש״י לפרש טונינא גם על מלוח הישן.

שבת מה.

אפרסקין וברש״י פירסיק״י בלעז.

ויש לעיין מדוע לא פירש כן לעיל כב. וצ״ע בזה.

וע״ע viewtopic.php?f=7&t=4947&p=618342#p39618

המקום הנוסף שרש"י מפרש את הלע"ז של אפרסקין הוא בביצה כ"ד , ושם זה אפרסקין ליד חבושין כמו הפעם השניה שכתוב בעמוד זה אפרסקין זה ליד חבושים שהוא ג"כ פרי שמרקיב ואין תולים אותו בסוכה ע"כ נ"ל שצריכים להעביר את ד"ה אפרסקין למקומו
וראה כאן http://www.daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=20584

מעניין. אולם א״כ מה כוונת הגמרא לעיל ״אפרסקין״ ?

מו:

רש״י ד״ה מפירין נדרים - בעל לאשתו. מדוע השמיט אב לבתו.

מפני המשך הגמרא לכאורה זה רק שייך בין בעל לאשתו
דרבא דאמר רב פנחס משמיה דרבא כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת

צדקת. וגם קושיית הגמרא שייך בבעל לאשתו. אולם צ״ע ברש״י לקמן קנז. במשנה שכתב בעל לאשתו ושם לא שייך לתרץ כנ״ל.

לכאורה רש"י ביאר זאת גם שם ע"פ מתיב רמי בר חמא כאן שהבין המשנה דשם שמדובר גבי בעל בלבד, וראה בנדרים עז שהר"ן פירש בעל לאשתו, והפירוש שנקרא שם בשם רש"י כתב בין בעל לאשתו ובין אב לבתו, אבל נראה שהאמת שדין זה הוא "רק" בין בעל לאשתו כפי שעולה מהסוגיא כאן , ואכן יש לדון על בין אב לבתו להלכה וצ"ע
וראה בדף על הדף ראיתי במפרשי האוצר ושם מצאתי שאילה זו בשם הרב איזראל ילקוט המאירי
ועיין במפרשי האוצר גם בדף קנז וכמדומני שיסוד הדברים כפשוטם כפי מה שכתבתי שהכל הולך אחר הבנתו של רמי בר חמא

מז.

רש״י ד״ה נוטל אדם - הכלכלה בשבת והאבן בתוכה. צ״ע בכוונת רש״י בזה.

שמואל דוד כתב:מז.

רש״י ד״ה נוטל אדם - הכלכלה בשבת והאבן בתוכה. צ״ע בכוונת רש״י בזה.

ולא מבעוד יום

מדוע פירש כן אצל כלכלה. גם צ״ע דהול״ל ״בשבת״ ותו לא.

נראה לי שכוונתו ע״פ גירסת כת״י (עיין דק״ס) דל״ג ׳או׳ כלכלה אלא וכלכלה א״נ כלכלה ולכן הוצרך רש״י לפרש שהכוונה נוטל אדם בנו... נוטל אדם כלכלה.

הבן לא יכול להיות בסיס מבעוד יום! והכלכלה יכול להיות בסיס וצריך לעיין עוד

לא הבנתי כוונתך