פורום אוצר החכמה

משנה בפרק אלמנה: הָאֵרוּסִין פּוֹסְלִין וְלֹא מַאֲכִילִין.
ובגמרא: אִי בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל הִיא - פָּסֵל לָהּ, דְּהָא קַנְיָהּ בַּהֲוָיָה;
וְאִי בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן הִיא - לֹא מַאֲכִיל לָהּ, מִשּׁוּם דְּעֻלָּא.

פרנצויז כתב:יש לעיין אם אפשר לדייק מהרמב"ם שם פ"ו הל' י"ח שכתב: "בת כהן שנשאת לישראל ויש לה ממנו בן וחזרה ונשאת לכהן תאכל בתרומה". ואם איתא הו"ל לאשמועינן דאוכלת אפילו מהאירוסין.
[ואם כנים דברינו, יתכן שי"ל שהטעם הוא משום לא פלוג].

פרנצויז כתב:יש לעיין אם אפשר לדייק מהרמב"ם שם פ"ו הל' י"ח שכתב: "בת כהן שנשאת לישראל ויש לה ממנו בן וחזרה ונשאת לכהן תאכל בתרומה". ואם איתא הו"ל לאשמועינן דאוכלת אף מהארוסין.

בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשָּׂאת לְכֹהֵן וָמֵת וְלָהּ מִמֶּנּוּ בֵּן וְחָזְרָה וְנִשָּׂאת לְיִשְׂרָאֵל - לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה.

ביקורת תהיה כתב:

פרנצויז כתב:יש לעיין אם אפשר לדייק מהרמב"ם שם פ"ו הל' י"ח שכתב: "בת כהן שנשאת לישראל ויש לה ממנו בן וחזרה ונשאת לכהן תאכל בתרומה". ואם איתא הו"ל לאשמועינן דאוכלת אף מהארוסין.

צא ולמד מן ההלכה הקודמת שהביטוי 'ונשאת' אשגרת לישן היא:

בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשָּׂאת לְכֹהֵן וָמֵת וְלָהּ מִמֶּנּוּ בֵּן וְחָזְרָה וְנִשָּׂאת לְיִשְׂרָאֵל - לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה.

הערת אגב: מצב מורכב שורר בבית כהן הנושא אשה בת בנים שאינם כהנים: כל בני הבית אוכלים תרומה, מלבד הבנים החורגים.

ביקורת תהיה כתב:

פרנצויז כתב:יש לעיין אם אפשר לדייק מהרמב"ם שם פ"ו הל' י"ח שכתב: "בת כהן שנשאת לישראל ויש לה ממנו בן וחזרה ונשאת לכהן תאכל בתרומה". ואם איתא הו"ל לאשמועינן דאוכלת אף מהארוסין.

צא ולמד מן ההלכה הקודמת שהביטוי 'ונשאת' אשגרת לישן היא:

בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשָּׂאת לְכֹהֵן וָמֵת וְלָהּ מִמֶּנּוּ בֵּן וְחָזְרָה וְנִשָּׂאת לְיִשְׂרָאֵל - לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה.

פרנצויז כתב:כי לכאורה הרמב"ם פסק להלכה כעולא שהטעם שבת ישראל שנתארסה לכהן אינה אוכלת בתרומה הוא משום גזירה שמא תאכיל תרומה וכו', ראה רמב"ם הל' תרומות פ"ו הל' ג' ופ"ח הל' ז', וא"כ צריך לחפש ברמב"ם ובפוסקים מה הדין במקרה הזה.
ויש לעיין אם אפשר לדייק מהרמב"ם שם פ"ו הל' י"ח שכתב: "בת כהן שנשאת לישראל ויש לה ממנו בן וחזרה ונשאת לכהן תאכל בתרומה". ואם איתא הו"ל לאשמועינן דאוכלת אפילו מהאירוסין.
[ואם כנים דברינו, יתכן שי"ל שהטעם הוא משום לא פלוג].

יאיר אתמר כתב:https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=14145#p=357&fitMode=fitwidth&hlts=&ocr=

בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּסָּת לְכֹהֵן, תֹּאכַל בִּתְרוּמָה; מֵת וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵּן, תֹּאכַל בִּתְרוּמָה. נִסָּת לְלֵוִי, תֹּאכַל בְּמַעֲשֵׂר; מֵת וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵּן, תֹּאכַל בְּמַעֲשֵׂר. נִסָּת לְיִשְׂרָאֵל, לֹא תֹּאכַל לֹא בִּתְרוּמָה וְלֹא בְּמַעֲשֵׂר.

בִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת אֵין דֶּרֶךְ הַתַּלְמוּד לְדַקְדֵּק בָּזֶה, דִּבְפֶרֶק אַרְבָּעָה אַחִין שׁוֹנֶה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת 'נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת'; וְהָכָא דָּיֵק, מִשּׁוּם דְּבִמְצִיעֲתָא 'קִדֵּשׁ' קָתָנֵי.