פורום אוצר החכמה

הכי אמרינן סוטה ל' ב': 'בו ביום דרש רבי עקיבא, בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה, וכיצד אמרו שירה. כגדול המקרא את הלל והן עונין אחריו ראשי פרקים. משה אמר אשירה לה' והן אומרים אשירה לה', משה אמר כי גאה גאה והן אומרים אשירה לה'. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר, כקטן המקרא את הלל והן עונין אחריו כל מה שהוא אומר. משה אמר אשירה לה' והן אומרים אשירה לה', משה אמר כי גאה גאה והן אומרים כי גאה גאה. רבי נחמיה אומר, כסופר הפורס על שמע בבית הכנסת, שהוא פותח תחילה והן עונין אחריו'. ובפירוש דברי ר' נחמיה פליגי רש"י ותוספות, רש"י מפרש: 'כסופר, מלמד תינוקות והוא תדיר בבית הכנסת ופורס על שמע לעשרה הנועדים כו', מתחיל בברכות שלפני קריאת שמע והן עונין אחריו וקורין כולן יחד, וכך שרתה רוח הקודש על כולם וכוונו יחד את השירה ככתבה'. אבל תוספות בד"ה רבי נחמיה מפרש בשם התוספתא: 'מלמד שהיה משה פותח תחילה וישראל עונין אחריו וגומרין, משה אמר אז ישיר משה וישראל אומרים אשירה לה', משה אמר עזי וזמרת יה וישראל אומרים זה אלי ואנוהו, משה אמר ה' איש מלחמה וישראל אומרים ה' שמו'.

והנה בספר תהלים מזמורים קי"א-קי"ב יש מקום עיון, שח' פסוקים ראשונים שבשני המזמורים כוללים שתי צלעות, וב' פסוקים אחרונים שבשני המזמורים, יש בהם ג' צלעות לכל פסוק, ונראה ברור ששינוי זה בכוונה, ויש להבין הטעם. ויש לומר, שמזמור זה היו אומרים אותו חזן וקהל פסוק פסוק (וכמו שאנו אומרים היום אנעים זמירות), והיה לזה לחן מיוחד המורכב מב' צלעות, ופסוק אחרון מכפילים הצלע האחרון כי הוא סוף הלחן וכמו דאיתא ברמ"א או"ח נ"א ז', ולהכי ב' פסוקים אחרונים יש ג' צלעות, אחד לקהל ואחד לחזן. ומבואר שמצאנו תיעוד לשיטת ר' נחמיה בספר תהלים, ומכאן סמך לפירוש התוספות.