בגמ', ואף רבי יוחנן סבר לה להא דרב הונא, דאמר ליה רבי יוחנן לרב שמן בר אבא הב לי מסנאי, יהב ליה דימין. אמר ליה עשיתו מכה.
ופירש"י (ד"ה עשיתו מכה),
ור' יוחנן סבירא ליה דהנועל סנדלים נועל של שמאל תחילה, ואחר כך של ימין, וקא סלקא דעתך דהכי קאמר ליה אם כן שאנעול זה שוב לא אנעול של שמאל אחריו, והנני יוצא ביחיד וכו'.
וכתב הגאון הנצי"ב במרומי שדה, וז"ל,
ומוכח דרבינו ז"ל ס"ל דכל שיש להקדים אחד על חבירו ולא הקדים, אסור לעשותה כלל, ובזה לא יהא נראה כמו עובר על ההקדמה. וא"כ גם בברכות כך, שאם הקדים ברכת שהכל לבורא מיני מזונות, לא יאכל מיני מזונות אחריו עד שיברך בורא נפשות רבות.
ובזה יש ליישב פירש"י ביומא פ"ג, עבורי דרעא אטוטפתא אסור. שרש"י ביאר להקדים תפלין של ראש לשל יד אסור, משום דאין מעבירין על המצות. והתוס' תמהו שם עליו. ובזה ניחא, דקמ"ל דאפילו בדיעבד אם לבש של ראש, אסור להניח של יד עד שיחלוץ של ראש, שלא יהא נראה כמעביר על המצות .
אבל כמדומה שהפוסקים לית להו חידוש זה. וא"כ צריכים לפרש הגמרא כאן עשיתו מכה, דאם אלבוש של ימין מוכח שאיני רוצה לנעול אלא של ימין, משום שיש בזה מכה. דאילולא כן הייתי צריך להקדים של שמאל.
ונראה ליישב את הכרעת הפוסקים יחד עם שיטת רש"י הנ"ל, ובהקדם כמה הקדמות.
הקדמה ראשונה, אם נחליט בדעת רש"י שאמנם כאשר הפסיד הקדמת המוקדם, אסור להמשיך את העשיה ולאחר את המוקדם לאלתר, אזי הביאור הוא כמו שכתב בספר זרע אברהם (לופטביר, חידושים וביאורים סי' פב אות ב) שהאיסור אינו [רק] במה שהקדים המאוחר, דא"כ למה לא נעיל של שמאל הא כבר עביד איסורא, וע"כ שהעבירה היא [גם] במה שאיחר המוקדם ולכך של שמאל אינו נועל מיד לאחר מכן.
הקדמה שניה, והנה בדין קדימה בעלמא, בודאי אין מסתבר כלל לומר שבעצם הדין קדימה כלול גם איסור לאחר את המוקדם, דהא מנא תיתי לן, הרי יסודו של דין קדימה הוא שיש חשיבות לדבר המוקדם יתר על המאוחר, אבל מהיכי תיתי לן שאחר שלא נתקיימה הקדימה, יהיה אסור לקיים מיד את מצות המאוחר, והיכי נכלל בדין קדימה שלא לקיימו אחר דבר אחר.
ובפשוטו ההגדרה היא שהאיסור לאחר את המוקדם היינו היכא שאינו דין קדימה אלא דין של סדר, ובדין סדר, כמו שאין להקדים את המאוחר, כך אין לאחר את המוקדם, ששני הדברים הינם ביטול הסדר.
ומעתה יש לומר בפשיטות, דדין קדימה דברכות היינו דין של קדימה בעלמא, ולא דין סדר, והיינו משום שבאמת אין שום שייכות בין המאכל של ה'מזונות' למאכל של ה'שהכל', שיהיה סדר בין ברכותיהם, אלא שיש חשיבות וקדימה לברכת מזונות על שהכל, ואם הפסיד הקדימה ובירך תחילה שהכל, למה לא יוכל עתה לברך מזונות.
אבל בתפילין בפשוטו אינו דין קדימה אלא דין של סדר, שהרי גם מלבד הדין של אין מעבירין על המצוות, ישנו דין שיניח של יד תחילה ואח"כ של ראש כמו דמייתו התוס' מדאמר בפרק הקומץ רבה (מנחות דף לו.) כשהוא מניח מניח של יד ואח"כ של ראש דכתיב וקשרתם לאות על ידך והדר והיו לטוטפות בין עיניך, והיינו שזה לא ענין קדימה וחשיבות לבד, אלא שכך הוא הסדר של מצות הנחת תפילין (גם אי שתי מצוות הן), ובדין 'סדר' בזה סבירא ליה לרש"י דהוי לעיכובא שגם לא יוכל לאחר את המוקדם, ולא רק שלא יקדים את המאוחר.
ולפי"ז נראה לבאר היטב את תירוץ הנצי"ב על קושיית התוס', דלולי דין הקדימה דידעינן מהך דאין מעבירין על המצוות, הוה אמינא שכאשר הניח תש"ר של תחילה כבר הפסיד את הדין סדר, כי הניח השל ראש בלי השל יד, והוי מעוות לא יוכל לתקון, ועכשיו יכול להניח השל יד, ולזה מייתי הך דין קדימה לומר שהסדר מעכב גם באיחור המוקדם, שעד כמה שהסדר הקדים את השל יד, אזי כאשר מאחר את הנחת השל יד לשל ראש הוא מגרע את הסדר.
ועכ"פ נראה דבמנעלים דמי לתפילין, שזהו דין סדר ולא דין קדימה, שהרי מפורש בדברי רבי יוחנן שכל דין הקדימה ילפינן מתפילין, כתפילין כך מנעלין. מה תפילין בשמאל, אף מנעלין בשמאל . ועוד, שבדומה לתפילין יש שייכות וקשר בין הדברים, שזה זוג מנעלים דומיא דזוג תפילין, ואינו ענין קדימה בעלמא כאשר אירע במקרה שנפגשו שני הדברים כמו בקדימה של ברכות.
============
מעניין לציין שעיקר הביאור בדברי רש"י, וכן ישוב קושיית התוס' ביומא לפום שיטתו בדרך זו, כתב גם בנו של הנצי"ב, הג"מ חיים ברלין זצ"ל במאמרו 'שגג ולבש תפילין של ראש לפני של יד', שנד' בספר הזכרון אבן ציון עמ' שו, ומשם הועתק לשו"ת נשמת חיים סי' ד.