פורום אוצר החכמה

איתא בגמ' תענית יז והתניא רבי אומר אומר אני כהנים אסורין לשתות יין לעולם אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו ואמר אביי כמאן שתו האידנא כהני חמרא כרבי מכלל דרבנן אסרי מ"ט מהרה יבנה בית המקדש ובעינן כהן הראוי לעבודה וליכא.

ובתוס' ד"ה בעינן כהנים הראויים לעבודה וליכא: וא"ת והלא בלא יין נמי אסורין בעבודה דטמאי מתים נינהו וצריכין הזאה ג' [וז'] ואמאי אסרי להו יין וי"ל דמ"מ מותרין בעבודת צבור דטומאה הותרה בצבור.

וקשה, שטומאה היוצא מגופו לא הותרה בציבור, וא"כ ע"פ סברא זו, האידנא למה לא נאסר לכהנים להיטמא לנשותיהם?

אולי יש לחלק דיין הוא דבר ששותים כל יום ויום (לכן אין נושאין כפיהם במנחה) וא"כ לא ימצא כהן לעבוד עבודה אבל נשותיהן הוא פעם או פעמיים בשבוע ולעולם ימצא כהנים הראויין לעבודה, ובשבת שכמעט כולם טמאין הרי לא יבא משיח.

כל הכהנים משהביא שני שערות ראויים לעבודה ועל זה נסמוך

ונתנו ידידים כתב:אולי יש לחלק דיין הוא דבר ששותים כל יום ויום (לכן אין נושאין כפיהם במנחה) וא"כ לא ימצא כהן לעבוד עבודה אבל נשותיהן הוא פעם או פעמיים בשבוע ולעולם ימצא כהנים הראויין לעבודה, ובשבת שכמעט כולם טמאין הרי לא יבא משיח.

אפילו אם נניח שנסמוך על מה שכתבת (ובאמת נשגב מבינתי סברא כזו) ככל שלא טבל והעריב שמשו הרי הוא עומד בטומאתו, ואין שום דין שכהן חייב לטבול לקריו, ואיך נסמוך שימצא כהנים טהורים?

לעמל יולד כתב:איתא בגמ' תענית יז והתניא רבי אומר אומר אני כהנים אסורין לשתות יין לעולם אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו ואמר אביי כמאן שתו האידנא כהני חמרא כרבי מכלל דרבנן אסרי מ"ט מהרה יבנה בית המקדש ובעינן כהן הראוי לעבודה וליכא.

ובתוס' ד"ה בעינן כהנים הראויים לעבודה וליכא: וא"ת והלא בלא יין נמי אסורין בעבודה דטמאי מתים נינהו וצריכין הזאה ג' [וז'] ואמאי אסרי להו יין וי"ל דמ"מ מותרין בעבודת צבור דטומאה הותרה בצבור.

וקשה, שטומאה היוצא מגופו לא הותרה בציבור, וא"כ ע"פ סברא זו, האידנא למה לא נאסר לכהנים להיטמא לנשותיהם?

לפי הדעה המקובלת שברגע שטבל לקריו כבר אין לו דין "טומאה היוצאה מגופו" - מותר לו להיטמא, וכשיבנה בית המקדש - ירוץ לטבול.
אך לפי מה ששמעתי בשם רש"י שטבול יום דקרי דינו כבעל קרי - אכן צ"ע.

'הדעה המקובלת' היא רק שאין עליו דין בע"ק מה"ת אבל מדרבנן לכו"ע אסור לסתם טבו"י דבע"ק ליכנס אל המקדש (ומשנה מפורשת היא בכלים).

מה ששמעת בשם רש"י נדפס בפירושו על הש"ס פסחים דף צ"ב ע"א (וכן משמע קצת בדבריו ביבמות דף ז' ע"ב)

לא הבנתי את הקושיא
היכי משכחת לה כהן שטהור מטומאת מת, וכל טומאתו היא קרי?

לעמל יולד כתב:האידנא למה לא נאסר לכהנים להיטמא לנשותיהם?

לרבנן, אכן אין הכהנים רשאין להזקק לנשותיהן אלא שעה אחת סמוך לשקיעת החמה.

יואל שילה כתב:לא הבנתי את הקושיא
היכי משכחת לה כהן שטהור מטומאת מת, וכל טומאתו היא קרי?

הקושיא הוא על תוס' שכתב שהגם שהכהן ממילא טמא מת, והיה מקום לומר שמותר לו לשתות יין לרבנן, כי ממילא נאסר הוא בעבודה, לא אמרינן כן כי טומאה הותרה בציבור, וא"כ הכהן מותר בעבודה ושמא יבנה המקדש כאמור בסוגיא. ולפ"ז הוקשה לי דעדיין נאסר בעבודה מצד טומאת קרי, וא"כ או שלרבנן נתיר שתיית יין, או שנאמר שאסורים הכהנים לנשותיהם.

ביקורת תהיה כתב:

לעמל יולד כתב:האידנא למה לא נאסר לכהנים להיטמא לנשותיהם?

לרבנן, אכן אין הכהנים רשאין להזקק לנשותיהן אלא שעה אחת סמוך לשקיעת החמה.

וואו! יש לך מקור לזה? זה חידוש עצום לומר כן!
והאמת שלפי דבריך לרבנן כהן חייב לטבול לקריו ולא רק משום תקנת עזרא וכו', אלא חייב ממש, (ולפ"ז לרבנן אסור לכהן לטבול בשבת משום תיקון מנה וכו') וזה ודאי לא שמענו!

גל של אגוזים כתב:'הדעה המקובלת' היא רק שאין עליו דין בע"ק מה"ת אבל מדרבנן לכו"ע אסור לסתם טבו"י דבע"ק ליכנס אל המקדש (ומשנה מפורשת היא בכלים).

מה ששמעת בשם רש"י נדפס בפירושו על הש"ס פסחים דף צ"ב ע"א (וכן משמע קצת בדבריו ביבמות דף ז' ע"ב)

השאלה היא האם טבול יום דבעל קרי הוא יותר חמור מטבול יום דשאר טומאות.
שהדעה המקובלת היא שטבו"י דבע"ק דינו כטבו"י דשאר טומאות, שמותר להיכנס להר הבית, וטומאתו דחויה בציבור.
אבל לשיטת רש"י נראה שדינו כבעל קרי - בין לגבי שילוח מחנות (שאסור להיכנס להר הבית) בין לגבי דחיית טומאתו בציבור.

השאלה העיקרית היא למה לא הוזהרו כהנים מלהטמא בשרץ ונבילה - שלא הותרה טומאה זו בציבור, ולמה נקט פותח האשכול נשותיהם דוקא?

לענין כתב:השאלה העיקרית היא למה לא הוזהרו כהנים מלהטמא בשרץ ונבילה - שלא הותרה טומאה זו בציבור, ולמה נקט פותח האשכול נשותיהם דוקא?

טומאה דחויה בציבור, וטבול יום דשרץ אינו חמור יותר מטמא מת.

לעמל יולד כתב:

ביקורת תהיה כתב:

לעמל יולד כתב:האידנא למה לא נאסר לכהנים להיטמא לנשותיהם?

לרבנן, אכן אין הכהנים רשאין להזקק לנשותיהן אלא שעה אחת סמוך לשקיעת החמה.

וואו! יש לך מקור לזה? זה חידוש עצום לומר כן!
והאמת שלפי דבריך לרבנן כהן חייב לטבול לקריו ולא רק משום תקנת עזרא וכו', אלא חייב ממש, (ולפ"ז לרבנן אסור לכהן לטבול בשבת משום תיקון מנה וכו') וזה ודאי לא שמענו!

א. לשיטת רש"י דלעיל - אכן יוצא שלרבנן יש בעיה לכהנים להזקק לנשותיהן.
ב. לטבול בשבת מותר משום מיחזי כמיקר.

עזריאל ברגר כתב:

גל של אגוזים כתב:'הדעה המקובלת' היא רק שאין עליו דין בע"ק מה"ת אבל מדרבנן לכו"ע אסור לסתם טבו"י דבע"ק ליכנס אל המקדש (ומשנה מפורשת היא בכלים).

מה ששמעת בשם רש"י נדפס בפירושו על הש"ס פסחים דף צ"ב ע"א (וכן משמע קצת בדבריו ביבמות דף ז' ע"ב)

השאלה היא האם טבול יום דבעל קרי הוא יותר חמור מטבול יום דשאר טומאות.
שהדעה המקובלת היא שטבו"י דבע"ק דינו כטבו"י דשאר טומאות, שמותר להיכנס להר הבית, וטומאתו דחויה בציבור.
אבל לשיטת רש"י נראה שדינו כבעל קרי - בין לגבי שילוח מחנות (שאסור להיכנס להר הבית) בין לגבי דחיית טומאתו בציבור.

באמת חשבתי שגם בלא דינא דטבול יום היה מקום להקשות. אבל הצדק עם מע"כ דנימא שבעל קרי דומיא דפרועי ראש דאפשר למספר ועייל.

עזריאל ברגר כתב:

לענין כתב:השאלה העיקרית היא למה לא הוזהרו כהנים מלהטמא בשרץ ונבילה - שלא הותרה טומאה זו בציבור, ולמה נקט פותח האשכול נשותיהם דוקא?

טומאה דחויה בציבור, וטבול יום דשרץ אינו חמור יותר מטמא מת.

ערוך לנר מסכת סנהדרין דף כב עמוד ב
בגמרא ובעינן כהן הראוי לעבודה. אף דבלא"ה אינם ראוים לעבודה דכולם טמאי מתים הם מ"מ הרי אמרינן לענין פסח הרי שהיו הכהנים טמאים יעשו בטומאה א"כ ה"ה גם כן תמיד דבא ג"כ בטומאה כמו שפסק הרמב"ם פ"ד מהל' ביאת מקדש (הי"ב) וא"כ משום טומאה אפשר להו לעבוד אבל כשהם שתויי יין או פרועי ראש לא אבל קשה כיון דלא הותר בצבור רק טומאת מת אבל לא טומאת נדה ושרץ ונבלה וכדומה א"כ כמו דגזור רבנן שלא לשתות יין משום מהרה יבנה בהמ"ק כמו כן לגזרו ג"כ שלא יטמא הכהן עצמו במגע שרץ ונבלה ונדה וכדומה. דאין לתירוץ קמא דהטעם דגזרינן ביין יותר מבפרועי ראש משום דלא אפשר ביין לתקן את עצמו במהרה כמו בפרועי ראש דהא גם בטומאת שרץ לא יוכל לתקן במהרה דהא בעי טבילה והערב שמש ולא יוכל עוד להקריב קרבן דאין קרבן בלילה. ובין לתירוץ רב אשי דבפרוע ראש לא גזור משום דלא מיחל עבודה דהא גם טומאה מיחל עבודה. וצ"ע:

עזריאל ברגר כתב:

לעמל יולד כתב:

ביקורת תהיה כתב:

לעמל יולד כתב:האידנא למה לא נאסר לכהנים להיטמא לנשותיהם?

לרבנן, אכן אין הכהנים רשאין להזקק לנשותיהן אלא שעה אחת סמוך לשקיעת החמה.

וואו! יש לך מקור לזה? זה חידוש עצום לומר כן!
והאמת שלפי דבריך לרבנן כהן חייב לטבול לקריו ולא רק משום תקנת עזרא וכו', אלא חייב ממש, (ולפ"ז לרבנן אסור לכהן לטבול בשבת משום תיקון מנה וכו') וזה ודאי לא שמענו!

א. לשיטת רש"י דלעיל - אכן יוצא שלרבנן יש בעיה לכהנים להזקק לנשותיהן.
ב. לטבול בשבת מותר משום מיחזי כמיקר.

בלי מקור מפורש, לענ"ד עדיף להשאיר את זה כקושיא, מלהעלות על הדעת חידוש כזה, שלרבנן כהן אסור להינשא בזמן הזה.

לענין כתב:השאלה העיקרית היא למה לא הוזהרו כהנים מלהטמא בשרץ ונבילה - שלא הותרה טומאה זו בציבור, ולמה נקט פותח האשכול נשותיהם דוקא?

אכן אתה צודק, אבל כבר ראית שיש בפורום שרצו לאסור הכהן לנשותיהם בזה"ז לרבנן, וזה לא יעלה על הדעת בכלל, ובודאי היו אוסרים את הכהן לטומאת שרץ מכח קושיא דנן, ובציור שהבאתי הקושיא חריפה יותר, ובאמת לא העליתי על הדעת שיש הו"א לומר שבאמת לרבנן נגזור כליון על הכהונה ח"ו.

לענין כתב:

עזריאל ברגר כתב:

לענין כתב:השאלה העיקרית היא למה לא הוזהרו כהנים מלהטמא בשרץ ונבילה - שלא הותרה טומאה זו בציבור, ולמה נקט פותח האשכול נשותיהם דוקא?

טומאה דחויה בציבור, וטבול יום דשרץ אינו חמור יותר מטמא מת.

ערוך לנר מסכת סנהדרין דף כב עמוד ב
בגמרא ובעינן כהן הראוי לעבודה. אף דבלא"ה אינם ראוים לעבודה דכולם טמאי מתים הם מ"מ הרי אמרינן לענין פסח הרי שהיו הכהנים טמאים יעשו בטומאה א"כ ה"ה גם כן תמיד דבא ג"כ בטומאה כמו שפסק הרמב"ם פ"ד מהל' ביאת מקדש (הי"ב) וא"כ משום טומאה אפשר להו לעבוד אבל כשהם שתויי יין או פרועי ראש לא אבל קשה כיון דלא הותר בצבור רק טומאת מת אבל לא טומאת נדה ושרץ ונבלה וכדומה א"כ כמו דגזור רבנן שלא לשתות יין משום מהרה יבנה בהמ"ק כמו כן לגזרו ג"כ שלא יטמא הכהן עצמו במגע שרץ ונבלה ונדה וכדומה. דאין לתירוץ קמא דהטעם דגזרינן ביין יותר מבפרועי ראש משום דלא אפשר ביין לתקן את עצמו במהרה כמו בפרועי ראש דהא גם בטומאת שרץ לא יוכל לתקן במהרה דהא בעי טבילה והערב שמש ולא יוכל עוד להקריב קרבן דאין קרבן בלילה. ובין לתירוץ רב אשי דבפרוע ראש לא גזור משום דלא מיחל עבודה דהא גם טומאה מיחל עבודה. וצ"ע:

ממש תודה!!

לעמל יולד כתב:

עזריאל ברגר כתב:לשיטת רש"י דלעיל - אכן יוצא שלרבנן יש בעיה לכהנים להזקק לנשותיהן.

בלי מקור מפורש, לענ"ד עדיף להשאיר את זה כקושיא, מלהעלות על הדעת חידוש כזה, שלרבנן כהן אסור להינשא בזמן הזה.

א. לא אסורים להינשא, אלא שמותר להם לשמש רק בזמנים מסוימים.
ב. ראוי להדגיש שזהו רק לרש"י ולא לרמב"ם.
ג. כבר קיי"ל כרבי.

ואחרי כל הנ"ל - אתה צודק שהיה יותר נוח אם היינו מוצאים פירכא לבנין המוזר הזה שבנינו.

עכשיו שראיתי דברי הערל"נ שהביאו לעניין כשמו כן הוא, הלא הבהיר לנו הערל"נ שלרב אשי עכ"פ לא נוכל לומר שאפשר למספר ועייל, וא"כ באיזה זמן מהמזנים תותר ביאה לכהן, ככל דלא נוכל לומר שיטבול ועייל.

ביקורת תהיה כתב:לרבנן, אכן אין הכהנים רשאין להזקק לנשותיהן אלא שעה אחת סמוך לשקיעת החמה.

אם כנים דבריך הרי שתשמיש ביום [בבית אפל] הוא היתר לכתחילה אפילו לצדיקים.
לי תמיד הוקשה אחרת מעט - בשלמא כהן הדיוט בזמן ביהמ"ק לא שימש במשך שבוע משמרתו, אבל כהן גדול שאמור להקריב עשירית האיפה מדי יום - מתי יקיים עונתו?
ומדוע לא נוכל לפרוך את שאלת פותח האשכול - בכך שנהי שיבנה ביהמ"ק - אבל מי יימר שכהן זה שייך למשמרת הנוכחית - והוה ספק ספיקא - דילמא לא יבנה היום, ודילמא לא שייך למשמרת הראשונה [ומן הסתם זו לא פירכא, שהרי אסרוהו ביין למרות ס"ס זה]?

יואל שילה כתב:כהן גדול, שאמור להקריב עשירית האיפה מדי יום, מתי יקיים עונתו?

על הא דמקשינן בפ"ק דיומא 'מביתו למה פירש' מובא בתוספות הרא"ש (וכ"ה בתוס' ישנים על הגליון):

והריב"ן פירש בשם רש"י, כי יכול לילך לביתו בכל יום אחר תמיד של בין הערבים וישמש מטתו ויטבול שעה אחת קודם שקיעת החמה ויעריב שמשו וינוח בלשכה.

ואפשר שכך היו רגילים הכהנים שהיתה להם תרומה הרבה לאכול.

לגבי כהן גדול - האם הוא חייב להקריב את החביתין בעצמו?
ולגבי הספק ספקא - זהו לכאורה טעמו של רבי שמתיר.

עזריאל ברגר כתב:לגבי כהן גדול - האם הוא חייב להקריב את החביתין בעצמו?

מנחת חינוך קלו

והנה החביתין הי' עבודתו כשרה בכל הכהנים עש"ס [יומא כ"ה א'] ור"מ [תמו"מ פ"ד הל"ו], רק היה מנחתו שהיה צריך להביא משלו, והיה עבודתה כשרה בכל כהן.

יואל שילה כתב:

ביקורת תהיה כתב:לרבנן, אכן אין הכהנים רשאין להזקק לנשותיהן אלא שעה אחת סמוך לשקיעת החמה.

אם כנים דבריך הרי שתשמיש ביום [בבית אפל] הוא היתר לכתחילה אפילו לצדיקים.
לי תמיד הוקשה אחרת מעט - בשלמא כהן הדיוט בזמן ביהמ"ק לא שימש במשך שבוע משמרתו, אבל כהן גדול שאמור להקריב עשירית האיפה מדי יום - מתי יקיים עונתו?
ומדוע לא נוכל לפרוך את שאלת פותח האשכול - בכך שנהי שיבנה ביהמ"ק - אבל מי יימר שכהן זה שייך למשמרת הנוכחית - והוה ספק ספיקא - דילמא לא יבנה היום, ודילמא לא שייך למשמרת הראשונה [ומן הסתם זו לא פירכא, שהרי אסרוהו ביין למרות ס"ס זה]?

הא גופא דעת רבי, אבל אין דעת רבנן כך

ונתנו ידידים כתב:ובשבת הרי לא יבא משיח.

רש"י פרק לולב הגזול (בענין 'מְהֵרָה יִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְיֹאמְרוּ אֶשְׁתָּקַד מִי לֹא אָכַלְנוּ בְּהֵאִיר מִזְרָח'):

אִי נַמֵּי דְּאִבְּנֵי בַּחֲמֵיסַר סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה. וְאִי קַשְׁיָא, דְּבַלַּיְלָה אֵינוֹ נִבְנֶה, דְּקַיְמָא לָן בִּשְׁבוּעוֹת דְּאֵין בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בַּלַּיְלָה, דִּכְתִיב 'וּבְיוֹם הָקִים', וְלֹא בַּחֲמֵיסַר שֶׁהוּא יוֹם טוֹב, דְּקַיְמָא לָן בִּשְׁבוּעוֹת דְּאֵין בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ דּוֹחֶה יוֹם טוֹב. הָנֵי מִלֵּי בִּנְיָן הַבָּנוּי בִּידֵי אָדָם, אֲבָל מִקְדָּשׁ הֶעָתִיד שֶׁאָנוּ מְצַפִּין - בָּנוּי וּמְשֻׁכְלָל הוּא יִגָּלֶה וְיָבֹא מִשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר 'מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ'.

יואל שילה כתב:

ביקורת תהיה כתב:לרבנן, אכן אין הכהנים רשאין להזקק לנשותיהן אלא שעה אחת סמוך לשקיעת החמה.

אם כנים דבריך הרי שתשמיש ביום [בבית אפל] הוא היתר לכתחילה אפילו לצדיקים.
לי תמיד הוקשה אחרת מעט - בשלמא כהן הדיוט בזמן ביהמ"ק לא שימש במשך שבוע משמרתו, אבל כהן גדול שאמור להקריב עשירית האיפה מדי יום - מתי יקיים עונתו?
ומדוע לא נוכל לפרוך את שאלת פותח האשכול - בכך שנהי שיבנה ביהמ"ק - אבל מי יימר שכהן זה שייך למשמרת הנוכחית - והוה ספק ספיקא - דילמא לא יבנה היום, ודילמא לא שייך למשמרת הראשונה [ומן הסתם זו לא פירכא, שהרי אסרוהו ביין למרות ס"ס זה]?

להעיר גם מכאן
viewtopic.php?p=350404#p350404

תודה לכל המשיבים

ביקורת תהיה כתב:

ונתנו ידידים כתב:ובשבת הרי לא יבא משיח.

רש"י פרק לולב הגזול (בענין 'מְהֵרָה יִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְיֹאמְרוּ אֶשְׁתָּקַד מִי לֹא אָכַלְנוּ בְּהֵאִיר מִזְרָח'):

אִי נַמֵּי דְּאִבְּנֵי בַּחֲמֵיסַר סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה. וְאִי קַשְׁיָא, דְּבַלַּיְלָה אֵינוֹ נִבְנֶה, דְּקַיְמָא לָן בִּשְׁבוּעוֹת דְּאֵין בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בַּלַּיְלָה, דִּכְתִיב 'וּבְיוֹם הָקִים', וְלֹא בַּחֲמֵיסַר שֶׁהוּא יוֹם טוֹב, דְּקַיְמָא לָן בִּשְׁבוּעוֹת דְּאֵין בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ דּוֹחֶה יוֹם טוֹב. הָנֵי מִלֵּי בִּנְיָן הַבָּנוּי בִּידֵי אָדָם, אֲבָל מִקְדָּשׁ הֶעָתִיד שֶׁאָנוּ מְצַפִּין - בָּנוּי וּמְשֻׁכְלָל הוּא יִגָּלֶה וְיָבֹא מִשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר 'מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ'.

עיין עירובין מג.
תא שמע הריני נזיר ביום שבן דוד בא מותר לשתות יין בשבתות ובימים טובים ואסור לשתות יין כל ימות החול אי אמרת בשלמא יש תחומין היינו דבשבתות ובימים טובים מותר אלא אי אמרת אין תחומין בשבתות ובימים טובים אמאי מותר שאני התם דאמר קרא הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא וגו' והא לא אתא אליהו מאתמול אי הכי בחול כל יומא ויומא נמי לישתרי דהא לא אתא אליהו מאתמול אלא אמרינן לבית דין הגדול אתא הכא נמי לימא לבית דין הגדול אתא כבר מובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים מפני הטורח קא סלקא דעתך מדאליהו לא אתא משיח נמי לא אתי בחד בשבא לישתרי לפשוט מינה דאין תחומין דאי יש תחומין בחד בשבא לישתרי דלא אתא אליהו בשבת האי תנא ספוקי מספקא ליה אי יש תחומין או אין תחומין ולחומרא
ומבואר דמשיח אינו בא בשבת כיון דלא אתי אליהו מערב שבת, ואפי' חשש יין לנזיר ליכא. וגם ביום ראשון כל החשש הוא דלמא בא אליהו לבית דין הגדול למ"ד אין תחומין, וא"כ לאלו הטובלין בשבת ליכא חשש.

לעמל יולד כתב:איתא בגמ' תענית יז והתניא רבי אומר אומר אני כהנים אסורין לשתות יין לעולם אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו ואמר אביי כמאן שתו האידנא כהני חמרא כרבי מכלל דרבנן אסרי מ"ט מהרה יבנה בית המקדש ובעינן כהן הראוי לעבודה וליכא.

ובתוס' ד"ה בעינן כהנים הראויים לעבודה וליכא: וא"ת והלא בלא יין נמי אסורין בעבודה דטמאי מתים נינהו וצריכין הזאה ג' [וז'] ואמאי אסרי להו יין וי"ל דמ"מ מותרין בעבודת צבור דטומאה הותרה בצבור.

וקשה, שטומאה היוצא מגופו לא הותרה בציבור, וא"כ ע"פ סברא זו, האידנא למה לא נאסר לכהנים להיטמא לנשותיהם?

תוספות הקשו דאין טעם לאסור שתיית יין דאף בלי שתייה אינו ראוי לעבודה עד שיעבור ז' ימים ולזה תירצו דראויים תיכף לעבודת ציבור ולכן מועיל מה שאסרו לשתות יין דאם יבנה ביהמ"ק לא יהיו מעוכבין מלעשות העבודה תיכף, ואין לקושיית השואל שייכות לתוס' אלא הוא אולי קושיא בפני עצמו.
והיה נראה בפשטות דלא קשה, דאין צד לגזור לבטל מצוות פו"ר ועונה בגלל מהרה יבנה בית המקדש לא שייך כלל לדבריהם ולא גזרו אלא ביין דהוי דבר רשות [ואולי אף במקום שמחת יו"ט עדיין בכלל הגזירה משא"כ פו"ר דהוי מצוה רבה ונוהג מצותו כל השנה לא היה צד לגזור].

עזריאל ברגר כתב:

לעמל יולד כתב:איתא בגמ' תענית יז והתניא רבי אומר אומר אני כהנים אסורין לשתות יין לעולם אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו ואמר אביי כמאן שתו האידנא כהני חמרא כרבי מכלל דרבנן אסרי מ"ט מהרה יבנה בית המקדש ובעינן כהן הראוי לעבודה וליכא.

לפי הדעה המקובלת שברגע שטבל לקריו כבר אין לו דין "טומאה היוצאה מגופו" - מותר לו להיטמא, וכשיבנה בית המקדש - ירוץ לטבול.
.

לא יעזור לו עד כמה שירוץ מהר, הרי טבול יום [אפילו של טומאת שרץ] ששמש במיתה ונשלח ממחנה שכינה וכל הנידון בין רש"י ושאר הראשונים לענין שילוח ממחנה לויה דתלוי בשם טומאה היוצא מגופו. וכאן הנידון על ביטול עבודה של כהן המטמא את עצמו

שש ושמח כתב:

עזריאל ברגר כתב:לגבי כהן גדול - האם הוא חייב להקריב את החביתין בעצמו?

מנחת חינוך קלו

והנה החביתין הי' עבודתו כשרה בכל הכהנים עש"ס [יומא כ"ה א'] ור"מ [תמו"מ פ"ד הל"ו], רק היה מנחתו שהיה צריך להביא משלו, והיה עבודתה כשרה בכל כהן.

שם עדיין אינו מבואר כלל בזה דוודאי כשהכה"ג ראוי להקריב בעצמו ראוי גם להיקרב במקומו ע"י כהן אחר אבל בנטמא דאינו ראוי אולי אין אחר מקריב במקומו,
אך דברי המנ"ח עשירים במקום אחר דבמצוה קע"א [ח] דכהן גדול שנצטרע אין הקרבת חביתין אף בשליחותו דמצורע אינו משלח קרבנותיו וכרמב"ם בפ"ב מביאת המקדש הי"א.
והנה לענין זב וזבה פשטות הרמב"ם שם בהי"א והי"ב נראה דמשלח אבל תוס' במו"ק ט"ו ב' (ד"ה ואחר) דבטומאה היוצא מגופו אינו משלח, ואם כן כאן לענין טבול יום דבעל קרי יהא תלוי במחלוקת רש"י ושאר ראשונים שהובא אם משלח או לא ולהצד דאינו משלח אין אחר מקריב במקומו לפי המנ"ח הנ"ל

ונתנו ידידים כתב:מבואר דמשיח אינו בא בשבת, וא"כ לאלו הטובלין בשבת ליכא חשש.

ומה טעם אסור לכהנים לשתות יין בשבת? אלא על כרחין ביאת משיח לחוד ובנין בית המקדש לחוד. כלומר, מקדש העתיד עשוי להגלות ולבוא משמים טרם ביאת משיח.

אליהו חיים כתב:תוספות הקשו, דאין טעם לאסור שתיית יין, דאף בלי שתייה אינו ראוי לעבודה.

וחכם דנן מקשה, דאין טעם לאסור שתיית יין, דבלאו הכי אינו ראוי לעבודה משום דבעל קרי הוא.
והקושיא קושיא.

ביקורת תהיה כתב:

אליהו חיים כתב:תוספות הקשו, דאין טעם לאסור שתיית יין, דאף בלי שתייה אינו ראוי לעבודה.

וחכם דנן מקשה, דאין טעם לאסור שתיית יין, דבלאו הכי אינו ראוי לעבודה משום דבעל קרי הוא.
והקושיא קושיא.

תוספות מקשים דאין טעם לאסור שתיית יין דהרי כל הכהנים שבעולם טמאי מתים והעבודה 'מושבתת' במקדש החדש ב"ב ז' ימים, וא"כ אין טעם לאסור לשתות יין דהרי לא יהא עבודה תיכף, ולזה תירצו דקיים עבודה בקרבנות ציבור אף בטומאה ואם יהא שתוי יין יצטרך לבטל מעבודה זו.
ואין לזה ענין לקושיית חכם דנן דמקשה כקושיא בפנ"ע למה לא גוזרים לאסור בנשותיהם כמו שאסרו בשתיית יין כדי שיהיו מוכנים לעבודה תיכף [לצורך ק"צ].
[שיפרתי כעת נוסח הדברים להבהרה]

אליהו חיים כתב:

עזריאל ברגר כתב:

לעמל יולד כתב:איתא בגמ' תענית יז והתניא רבי אומר אומר אני כהנים אסורין לשתות יין לעולם אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו ואמר אביי כמאן שתו האידנא כהני חמרא כרבי מכלל דרבנן אסרי מ"ט מהרה יבנה בית המקדש ובעינן כהן הראוי לעבודה וליכא.

לפי הדעה המקובלת שברגע שטבל לקריו כבר אין לו דין "טומאה היוצאה מגופו" - מותר לו להיטמא, וכשיבנה בית המקדש - ירוץ לטבול.
.

לא יעזור לו עד כמה שירוץ מהר, הרי טבול יום [אפילו של טומאת שרץ] ששמש במיתה ונשלח ממחנה שכינה וכל הנידון בין רש"י ושאר הראשונים לענין שילוח ממחנה לויה דתלוי בשם טומאה היוצא מגופו. וכאן הנידון על ביטול עבודה של כהן המטמא את עצמו

כבר הזכרתי לעיל שטומאה דחויה בציבור, ולכאורה טומאת טבול יום דבעל קרי אינה מוסיפה על מה שבלאו הכי טמא מת הוא.

ביקורת תהיה כתב:לרבנן, אכן אין הכהנים רשאין להזקק לנשותיהן אלא שעה אחת סמוך לשקיעת החמה.

חוזרני בי. אלא לא מצאו רבנן טעם לגזור על הכהנים שלא יטמאו בזמן הזה, מפני שמעצמם הם מקפידים על הטהרה משום אכילת התרומה (ואף נשמרים מטומאת קרי ואין נזקקים לנשותיהם אלא סמוך לערב); ולא גזרו אלא על דבר שפוסל את העבודה ואינו פוסל מאכילת תרומה.

עזריאל ברגר כתב:

אליהו חיים כתב:

עזריאל ברגר כתב:

לעמל יולד כתב:איתא בגמ' תענית יז והתניא רבי אומר אומר אני כהנים אסורין לשתות יין לעולם אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו ואמר אביי כמאן שתו האידנא כהני חמרא כרבי מכלל דרבנן אסרי מ"ט מהרה יבנה בית המקדש ובעינן כהן הראוי לעבודה וליכא.

לפי הדעה המקובלת שברגע שטבל לקריו כבר אין לו דין "טומאה היוצאה מגופו" - מותר לו להיטמא, וכשיבנה בית המקדש - ירוץ לטבול.
.

לא יעזור לו עד כמה שירוץ מהר, הרי טבול יום [אפילו של טומאת שרץ] ששמש במיתה ונשלח ממחנה שכינה וכל הנידון בין רש"י ושאר הראשונים לענין שילוח ממחנה לויה דתלוי בשם טומאה היוצא מגופו. וכאן הנידון על ביטול עבודה של כהן המטמא את עצמו

כבר הזכרתי לעיל שטומאה דחויה בציבור, ולכאורה טומאת טבול יום דבעל קרי אינה מוסיפה על מה שבלאו הכי טמא מת הוא.

ברמב"ם פ"ד מביאת המקדש ה"ט והי"ב דוקא טמאי מת נדחה בציבור, ושם בהלכה י"ב דשאר טמאים לא יתעסקו בה אפילו טמאי שרץ ונבילה ולא יכנסו לעזרה, וכן ברמב"ם פ"ז מהל' קרבן פסח ה"א 'אלא בטומאת המת בלבד' (ועי' לח"מ שם ומהר"י קורקוס בסוף הפרק שם)

ביקורת תהיה כתב:

ביקורת תהיה כתב:לרבנן, אכן אין הכהנים רשאין להזקק לנשותיהן אלא שעה אחת סמוך לשקיעת החמה.

חוזרני בי. אלא לא מצאו רבנן טעם לגזור על הכהנים שלא יטמאו בזמן הזה, מפני שמעצמם הם מקפידים על הטהרה משום אכילת התרומה (ואף נשמרים מטומאת קרי ואין נזקקים לנשותיהם אלא סמוך לערב); ולא גזרו אלא על דבר שפוסל את העבודה ואינו פוסל מאכילת תרומה.

גזירה היא?!
ועוד, הרי לא כל כהן אוכל תרומה (ובפרט בזמן הזה)!