פורום אוצר החכמה

קח.

מניין למילה שבאותו מקום נאמר כאן ערלתו ונאמר להלן ערלתו מה להלן דבר שעושה פרי אף כאן דבר שעושה פרי אימא לבו דכתיב (דברים י, טז) ומלתם את ערלת לבבכם אימא אזנו דכתיב (ירמיהו ו, י) הנה ערלה אזנם

לכאורה תמוה, הרי אם ימול לבו יהיה סכנת נפשות ומה ההוה אמינא?

קט:

איכא דאמרי רב שימי בר אשי בלע חיויא כו׳

לכאורה ק׳, השתא בהמתן של צדיקים אין הקב״ה מביא תקלה על ידיהם וכו׳ ואולי יש לחלק בין אכילה לבליעה. וצ״ע.

שמואל דוד כתב:לכאורה תמוה, הרי אם ימול לבו יהיה סכנת נפשות ומה ההוה אמינא?

יעויין מ"ש בזה כאן.

קז:

א"ל אביי וכינה אין פרה ורבה והאמר מר יושב הקב"ה וזן מקרני ראמים ועד ביצי כינים מינא הוא דמיקרי ביצי כינים והתניא טפויי וביצי כינים מינא הוא דמיקרי ביצי כינים

לכאורה צ״ב, הרי כבר תירץ הגמרא ׳מינא הוא דמיקרי ביצי כינים׳ ומדוע חוזר ושואל מברייתא אחרת. ועיין חדש האביב וברכת ה׳ מש״כ בזה. והנה ראיתי ביאור יפה בספר קרבן תודה שכתב שכוונת הגמרא להביא ראיה וה׳והתניא׳ הוא בניחותא ע״ש בדבריו.

קח.

אבל אין כותבין לא על גבי עור בהמה טמאה ולא על גבי עור חיה טמאה ואינו צריך לומר על גבי עור נבלה וטרפה שלהן

ק״ק, מה שייך ענין נבלה אצל בהמה טמאה. ועוד קשה שמהמשך הגמרא מבואר שנבילה וטריפה משובח וא״כ לא שייך לומר ׳ואין צריך לומר׳ וצ״ע.

והנה בתחילת הברייתא ׳כותבין ע״ג עור בהמה טהורה כו׳ וע״ג עור נבילה וטריפה׳ ובפשטות לא זו אף זו קתני. וכ״מ מלשון הרמב״ם בפרק א הלכות תפילין ״ואפילו על עור נבילה וטריפה״ וצ״ע כנ״ל שהרי מהמשך הגמרא מבואר שנבילה משובח. [נפ״מ להלכה אם יש לו עור של שחוטה ונבילה מה עדיף]