פורום אוצר החכמה

שבת קלה.

אמר רב יוסף מנא אמינא לה דתניא רבי אליעזר הקפר אומר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על נולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית על מה נחלקו לחלל עליו את השבת בית שמאי אומרים מחללין עליו את השבת ובית הלל אומרים אין מחללין עליו את השבת

(וכמובן כך הלכה כב"ה בשו"ע יו"ד סי' רס"ו סעיף י)

נהי דב"ה מסכימים שצריך להטיף, אך האם לדעת בית הלל הטפת דם בתינוק מהול ביום חול נעשה מספק? אם לא, מה הסיבה שלדעתם אסור למול בשבת?

קל.

כל מצוה שקיבלו עליהם בשמחה כגון מילה כו׳

לכאורה מבואר מלשון הגמרא דנקט ׳כל׳ מצוה... ׳כגון׳ מילה שמילה לאו דוקא וה״ה שאר מצוות שקבלו בשמחה.

אולם עיין רש״י ד״ה שש - מילה שישראל עושים וששים עליה דכל שאר מצוות אינם מוכיחות כל שעה כו׳ ומשמע מדבריו שדוקא מצות מילה קבלו באהבה, ולפי״ד צ״ע הלשון ׳כל׳ ו׳כגון׳ שכתב הגמרא.

אבל כו״ע מודי (לכאורה) דלא אמרינן ׳כל׳ על דבר אחד

ספרי פרשת ראה:
רבי אומר: כל מצוה שהחזיקו ישראל בשמחה מהר סיני, עדיין עושים אותה בשמחה; וכל מצוה שלא קבלו אותה בשמחה, אין עושים אותה בשמחה. רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל מצוה שמסרו ישראל נפשם עליה בשעת הגזרה - נוהגים אותה בפרהסיא, וכל מצוה שלא מסרו ישראל נפשם עליה בשעת הגזרה - עדיין היא מרופה בידם.

מבואר שמילה ועריות לאו דוקא.

קלא.

לולב וכל מכשיריו, סוכה וכל מכשיריו, מצה וכל מכשיריו כו׳ דוחים את השבת.

בגמרא קלא: מבואר שהכוונה שמכשיריו דוחים את השבת. (ליכא היכי תמצא של חילול שבת ע״י נטילת לולב או ישיבת סוכה ואכילת מצה) לפי זה קשה לשון הגמרא ׳לולב׳ וכל, ׳סוכה׳ וכל, ׳מצה׳ וכל, והכי הול״ל מכשירי לולב, מכשירי סוכה, מכשירי מצה דוחין את השבת וצ״ע.

קלא:

אמר מר לולב כו׳ ולמאי הלכתא אילימא לטלטול כו׳ שופר כו׳ ולמאי אילימא לתקיעה כו׳

צ״ע מדוע דוקא בהני תרי הק׳ הגמרא למאי, וצ״ב.

שמואל דוד כתב:קלא:

אמר מר לולב כו׳ ולמאי הלכתא אילימא לטלטול כו׳ שופר כו׳ ולמאי אילימא לתקיעה כו׳

צ״ע מדוע דוקא בהני תרי הק׳ הגמרא למאי, וצ״ב.

יש לבאר בב' דרכים:
א. בשתי אלו יש יתור בפסוק ללמד דחיית השבת, ומבארת הגמ' דאילו לעצם המצוה א"צ יתור, ובהכרח שבא ללמד על מכשירים.
בשאר המצוות אין יתור בפסוק אלא הגמרא דורשת הדבר, וכגון בסוכה למדים גז"ש מלולב, והגז"ש לכתחילה נלמדת 'מה להלן מכשיריו דוחין...'
ב. בשופר ובלולב בעצם יש איסור [דרבנן] שבת בקיום המצוה, ולכן יש לבאר שאמנם יש בזה איסור, אך כיון שכל האיסור הוא רק מדרבנן ברור שא"צ לימוד לכך, משא"כ בשאר שאין שום איסור בקיום המצוה א"צ לבאר זאת.

שמואל דוד כתב:קלא.

לולב וכל מכשיריו, סוכה וכל מכשיריו, מצה וכל מכשיריו כו׳ דוחים את השבת.

בגמרא קלא: מבואר שהכוונה שמכשיריו דוחים את השבת. (ליכא היכי תמצא של חילול שבת ע״י נטילת לולב או ישיבת סוכה ואכילת מצה) לפי זה קשה לשון הגמרא ׳לולב׳ וכל, ׳סוכה׳ וכל, ׳מצה׳ וכל, והכי הול״ל מכשירי לולב, מכשירי סוכה, מכשירי מצה דוחין את השבת וצ״ע.

לכאורה ההקדמה של 'לולב' ו'סוכה' באה לדקדק שהסיבה שהמכשירים דוחים את השבת הוא מכיון שהיא מצוה שזמנה בשבת

סליחות כתב:שבת קלה.

אמר רב יוסף מנא אמינא לה דתניא רבי אליעזר הקפר אומר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על נולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית על מה נחלקו לחלל עליו את השבת בית שמאי אומרים מחללין עליו את השבת ובית הלל אומרים אין מחללין עליו את השבת

(וכמובן כך הלכה כב"ה בשו"ע יו"ד סי' רס"ו סעיף י)

נהי דב"ה מסכימים שצריך להטיף, אך האם לדעת בית הלל הטפת דם בתינוק מהול ביום חול נעשה מספק? אם לא, מה הסיבה שלדעתם אסור למול בשבת?

אכן בפשטות הסיבה היא משום שהיא רק 'ספק ערלה כבושה' - וכפי שמתפרש לדעת ב"ש בשיטת ת"ק.
אמנם עיין מהרש"א [תוס' ד"ה ולא ספק] שביאר בדעת ב"ש לפי ת"ק [ולכאורה כן הוא לב"ה לדעת רשב"א] שהמצוה היא רק מדרבנן, וממילא פשוט שאינה דוחה את השבת.
וכן נקט בקרן אורה [יבמות עב.] בדעת הרמב"ם.
כמו כן ידועים דברי הרמב"ם [תרומות פ"ז הי"א] שגם קודם הטפת דם ברית מותר באכילת תרומה, וכמה דרכים נאמרו באחרונים לבאר הדבר. והגר"ח מבריסק ביאר שבאמת אין חוששים לערלה כבושה, ואין דינו כערל, אלא יש מצוה מיוחדת של הטפת דם ברית, וממילא מובן שמצוה זו אין מקור שתדחה את השבת.

יהודי רגיל כתב:

שמואל דוד כתב:קלא:

אמר מר לולב כו׳ ולמאי הלכתא אילימא לטלטול כו׳ שופר כו׳ ולמאי אילימא לתקיעה כו׳

צ״ע מדוע דוקא בהני תרי הק׳ הגמרא למאי, וצ״ב.

יש לבאר בב' דרכים:
א. בשתי אלו יש יתור בפסוק ללמד דחיית השבת, ומבארת הגמ' דאילו לעצם המצוה א"צ יתור, ובהכרח שבא ללמד על מכשירים.
בשאר המצוות אין יתור בפסוק אלא הגמרא דורשת הדבר, וכגון בסוכה למדים גז"ש מלולב, והגז"ש לכתחילה נלמדת 'מה להלן מכשיריו דוחין...'
ב. בשופר ובלולב בעצם יש איסור [דרבנן] שבת בקיום המצוה, ולכן יש לבאר שאמנם יש בזה איסור, אך כיון שכל האיסור הוא רק מדרבנן ברור שא"צ לימוד לכך, משא"כ בשאר שאין שום איסור בקיום המצוה א"צ לבאר זאת.

יישר כח!

יהודי רגיל כתב:אכן בפשטות הסיבה היא משום שהיא רק 'ספק ערלה כבושה' - וכפי שמתפרש לדעת ב"ש בשיטת ת"ק.
אמנם עיין מהרש"א [תוס' ד"ה ולא ספק] שביאר בדעת ב"ש לפי ת"ק [ולכאורה כן הוא לב"ה לדעת רשב"א] שהמצוה היא רק מדרבנן, וממילא פשוט שאינה דוחה את השבת.
וכן נקט בקרן אורה [יבמות עב.] בדעת הרמב"ם.
כמו כן ידועים דברי הרמב"ם [תרומות פ"ז הי"א] שגם קודם הטפת דם ברית מותר באכילת תרומה, וכמה דרכים נאמרו באחרונים לבאר הדבר. והגר"ח מבריסק ביאר שבאמת אין חוששים לערלה כבושה, ואין דינו כערל, אלא יש מצוה מיוחדת של הטפת דם ברית, וממילא מובן שמצוה זו אין מקור שתדחה את השבת.

ייש"כ!
א. לגר"ח מבריסק מצות הטפה מדאורייתא או מדרבנן?
ב. בעצם הטעם של הטפה (נקודתית) צ"ע מה השייכות לערלה כבושה (ומפושטת).

קלב:

תנו רבנן מילה דוחה את הצרעת בין בזמנה בין שלא בזמנה ביום טוב אינה דוחה אלא בזמנה. צע״ק מדוע נקט יו״ט ולא שבת?

לרבותא נקטיה.
ולהלן קלג. הא איכא ד' שיטות בביאור טעם הדבר, למה מילה שלא בזמנה אינה דוחה יו"ט.

קלז:

קטן המסורבל בבשר רואין אותו כל זמן שמתקשה ונראה מהול אינו צריך למול ואם לאו צריך למול במתניתא תנא רבן שמעון בן גמליאל אומר קטן המסורבל בבשר רואין אותו כל זמן שמתקשה ואינו נראה מהול צריך למולו ואם לאו אינו צריך למולו מאי בינייהו איכא בינייהו נראה ואינו נראה

האם יש דעה בראשונים או באחרונים שמדובר דוקא בקטן?
(עד עכשיו מצאתי רק להפך).

עושה חדשות כתב:לרבותא נקטיה.
ולהלן קלג. הא איכא ד' שיטות בביאור טעם הדבר, למה מילה שלא בזמנה אינה דוחה יו"ט.

א״כ מדוע בכ״מ לא נקט הגמרא יו״ט במקום שבת?

שמואל דוד כתב:קלב:

תנו רבנן מילה דוחה את הצרעת בין בזמנה בין שלא בזמנה ביום טוב אינה דוחה אלא בזמנה. צע״ק מדוע נקט יו״ט ולא שבת?

לכאורה מכיון שבשבת יש כרת וביו"ט אין כרת.

שמואל דוד כתב:

עושה חדשות כתב:לרבותא נקטיה.
ולהלן קלג. הא איכא ד' שיטות בביאור טעם הדבר, למה מילה שלא בזמנה אינה דוחה יו"ט.

א״כ מדוע בכ״מ לא נקט הגמרא יו״ט במקום שבת?

אני מסביר. בגמ' חיפשו טעמים למה באמת מילה שלא בזמנה אינה דוחה יו"ט, ויש בזה ד' שיטות, משא"כ לגבי שבת דלא ס"ד.
[לבוא ולשאול למה כל מסכת שבת לא נשנתה על יו"ט, ע"ז נאמר בקצרה "מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא מה לי איסור כרת מה לי איסור לאו"].

1. דף קלד. - דתניא, אמר רבי נתן: פעם אחת הלכתי לכרכי הים ובאת אשה אחת לפני, שמלה בנה ראשון ומת, שני ומת, שלישי הביאתו לפני. ראיתיו שהוא אדום, אמרתי לה: המתיני לו עד שיבלע בו דמו. המתינה לו עד שנבלע בו דמו, ומלה אותו וחיה. והיו קורין אותו נתן הבבלי על שמי. שוב פעם אחת הלכתי למדינת קפוטקיא, ובאת אשה אחת לפני, שמלה בנה ראשון ומת, שני ומת, שלישי הביאתו לפני. ראיתיו שהוא ירוק, הצצתי בו ולא ראיתי בו דם ברית. אמרתי לה: המתיני לו עד שיפול בו דמו. והמתינה לו, ומלה אותו וחיה, והיו קורין שמו נתן הבבלי על שמי.
2. במסכת כריתות דף ו עמוד א: ר'אומר: אף כיפת הירדן כל שהוא. ואם נתן בה דבש - פסלה. חיסר אחת מכל סממניה - חייב מיתה.
3. בנוסח שלנו כתוב: רבי נתן "הבבלי" מאיפה נולד "הבבלי"?
4. ולפי הנ"ל האם יש קשר בין ר' נתן של פיטום הקטורת לנתן הבבלי בגמ הנ"ל? ואיזה מהם הראשון או השני שנקראו ע"ש ר' נתן. או שמא לא ה ראשון ולא השני אלא אותו שקראו על שמו. כדאיתא בכריתות הנ"ל ר' נתן בלי הבבלי.

עושה חדשות כתב:

שמואל דוד כתב:

עושה חדשות כתב:לרבותא נקטיה.
ולהלן קלג. הא איכא ד' שיטות בביאור טעם הדבר, למה מילה שלא בזמנה אינה דוחה יו"ט.

א״כ מדוע בכ״מ לא נקט הגמרא יו״ט במקום שבת?

אני מסביר. בגמ' חיפשו טעמים למה באמת מילה שלא בזמנה אינה דוחה יו"ט, ויש בזה ד' שיטות, משא"כ לגבי שבת דלא ס"ד.
[לבוא ולשאול למה כל מסכת שבת לא נשנתה על יו"ט, ע"ז נאמר בקצרה "מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא מה לי איסור כרת מה לי איסור לאו"].

יישר כח.
ועי׳ רמב״ם פרק א מילה הלכה ט: מילה בזמנה דוחה את השבת ושלא בזמנה אינה דוחה לא את השבת ולא את יום טוב כו׳
ובכס״מ: ומ"ש ושלא בזמנה אינה דוחה וכו' עד וידחה ל"ת. ברייתא שם מילה דוחה את הצרעת בין בזמנה בין שלא בזמנה יו"ט אינה דוחה אלא בזמנה בלבד ולמד רבינו מכ"ש שאינה דוחה את השבת שלא בזמנה:
ועיין בספר יצחק ירנן

שמואל דוד כתב:קלב:

תנו רבנן מילה דוחה את הצרעת בין בזמנה בין שלא בזמנה ביום טוב אינה דוחה אלא בזמנה. צע״ק מדוע נקט יו״ט ולא שבת?

דרך אגב,
בשו"ע יו"ד סימן רס"ו סעיף ה:

כל המכשירים שאין דוחין שבת, גם יום טוב אין דוחין, חוץ מזה ששוחקין לה כמון בי"ט הואיל וראויים לקדרה, וכן טורפין לה יין ושמן.

צ"ע אמאי ס"ד שמכשירי מילה מותרים ביו"ט.

לכאורה כתב כן אגב המשך דבריו...

קלו.

יש להסתפק אם מברכים על מילת ספק בן ח׳ , אשמח במקור.

שמואל דוד כתב:לכאורה כתב כן אגב המשך דבריו...

ייש"כ.

שמואל דוד כתב:קלו.

יש להסתפק אם מברכים על מילת בן שמונה, אשמח במקור.

בן שמונה שגמרו שו"צ? מה הצד שלא לברך על כך, הוא חייב במילה כמו כל ילד אחר ולא מספק.

שמואל דוד כתב:קלו.

יש להסתפק אם מברכים על מילת ספק בן ח׳ , אשמח במקור.

גם בזה תלוי אם זה לאחר או קודם ל' יום.
איזו צד שלאחר ל' יום אין לברך עליו?

בן ח׳ קודם ל׳ יום (לפי רב אדא בר אהבה) שמלין אותו ממ״נ האם מברכים עליו?

שמואל דוד כתב:בן ח׳ קודם ל׳ יום (לפי רב אדא בר אהבה) שמלין אותו ממ״נ האם מברכים עליו?

הספק נמצא בספק בן ז' ספק בן ח'. ולא בבן ח' שגמרו צו"ש קודם ל' יום.
אם יש ספק מה ההו"א לברך על ספק? האם יש מקום שמברכים על הספק? אשמח ללמוד.

רמב״ם פרק ג מילה הלכה ו:

גר שמל קודם שנתגייר וקטן שנולד כשהוא מהול כשמטיפין ממנו דם ברית אינן צריכין ברכה וכן אנדרוגינוס אין מברכין על מילתו מפני שהוא אינו זכר ודאי

וע״ש בהשגות הראב״ד ובכס״מ.

שמואל דוד כתב:רמב״ם פרק ג מילה הלכה ו:

גר שמל קודם שנתגייר וקטן שנולד כשהוא מהול כשמטיפין ממנו דם ברית אינן צריכין ברכה וכן אנדרוגינוס אין מברכין על מילתו מפני שהוא אינו זכר ודאי

וע״ש בהשגות הראב״ד ובכס״מ.

דעת השולחן ערוך לכאורה מפורשת ביו"ד סימן רס"ג

גר שמל קודם שנתגייר וקטן שנולד כשהוא מהול כשמטיפין ממנו דם ברית אינם צריכים ברכה וכן אנדרוגינוס אין מברכין על מילתו מפני שאינו זכר ודאי:

משמע בפשטות שלא מברכים במקום ספק.

בעל העיטור בהלכות שחיטה:

עייי' בשו"ת משיב דבר לנצי"ב [ח"א סי' ב'] בתשובה אל החפץ חיים, שמסביר האיך מברכינן אף דהוי רק ספק

יישר כח! מבואר מדבריו שבאמת מברכים.